בתגובה לכתבה על התגברות הירידה מישראל בעקבות המצב הכלכלי והמדיני, הגיב שר האוצר בסטטוס בפייסבוק שהזכיר לקוראים את תלאות השואה. "אז תסלחו אם אני קצת חסר סבלנות לאנשים שמוכנים לזרוק לפח את הארץ היחידה שיש ליהודים כי בברלין נוח יותר," סיים.
כבר שמענו כולנו, בפרוזה ושיר,
וגם בתוגת עצרות משתפכת,
על אסונו ההיסטורי האיום, האדיר,
של עם אשר אין לו מולדת.
על קיום לאומי נסתר, במחתרת,
על גילויי אלימות, על שנאה וטינה.
ועל תקומה לאומית מרטיטה, מפוארת,
שנוצרים בחזה וחוגגים ברינה.
בפרוזה, בשיר, בתוגה משתפכת,
זה אסונו של עם אשר אין לו מולדת
ועתה הצטרפה לְלַהְג עוד מקלדת,
על תל אביב השרבית וברלין המושלגת.
זהו קו די אומלל של שר האוצר.
כי רע פה בבית, וכי טוב בניכר.
שרי ממשלה עומדים מול השוקת,
והשוקת שבורה והמים נזלו.
בין כשלון לגזירה, בין שחיתות לתרעומת,
הייאוש מתגבר על תקוות שאזלו.
אך אם השוקת שבורה והיו בה סדקים
נוזפים בחוואי, או קוראים לנגר.
לא גוערים בְּמים שהחלו נוזלים,
בצדקנות מגוחכת כמו של שר האוצר.
מכשלון לתרעומת, לחוסר אונים,
השוקת נשברת והמים נוזלים.
התפטרות נבוכה היא האקט המתאים,
אך לא תעלה על הדעת של חבר שרים.
הם יושבים יחדיו שלובי גורל וידיים,
ובמקום לנזוף זה בזה, גוערים הם במים.
מוטב לומר למצקצקים בלשון,
לשר האוצר ולראש ממשלה,
שמקום בְּצמרת חדרי השלטון,
הוא פקדון זמני שלא יסולא.
תפקידם לא לנזוף ולא לצקצק.
תפקידם לשפר את המציאות של חיינו.
ובמקום לטפוח על שכמו זה של זה,
ישנסו המותניים ויעבדו בשבילנו.
בטון גוער ובפרצוף רציני,
בין חדלות כלכלית לכשלון מדיני,
מקטרים על העם. כפוי טובה, בוגדני.
שלא ממתין או מקשיב לחזון גאוני.
הם מבקשים, אם אפשר, להחליף את העם,
לאחד שיעריך גאונים שכמותם.
בטון גוער ובפרצוף רציני,
הם מבקשים, אם אפשר, להחליף את העם.
אך העם הוא קבוע. משתנה יחידי,
הוא שנוכל, בקרוב, להחליף רק אותם.
כבר שמענו כולנו, בפרוזה ושיר,
וגם בתוגת עצרות משתפכת,
על אסונו ההיסטורי האיום, האדיר,
של עם אשר אין לו מולדת.
על קיום לאומי נסתר, במחתרת,
על גילויי אלימות, על שנאה וטינה.
ועל תקומה לאומית מרטיטה, מפוארת,
שנוצרים בחזה וחוגגים ברינה.
בפרוזה, בשיר, בתוגה משתפכת,
זה אסונו של עם אשר אין לו מולדת
ועתה הצטרפה לְלַהְג עוד מקלדת,
על תל אביב השרבית וברלין המושלגת.
זהו קו די אומלל של שר האוצר.
כי רע פה בבית, וכי טוב בניכר.
שרי ממשלה עומדים מול השוקת,
והשוקת שבורה והמים נזלו.
בין כשלון לגזירה, בין שחיתות לתרעומת,
הייאוש מתגבר על תקוות שאזלו.
אך אם השוקת שבורה והיו בה סדקים
נוזפים בחוואי, או קוראים לנגר.
לא גוערים בְּמים שהחלו נוזלים,
בצדקנות מגוחכת כמו של שר האוצר.
מכשלון לתרעומת, לחוסר אונים,
השוקת נשברת והמים נוזלים.
התפטרות נבוכה היא האקט המתאים,
אך לא תעלה על הדעת של חבר שרים.
הם יושבים יחדיו שלובי גורל וידיים,
ובמקום לנזוף זה בזה, גוערים הם במים.
מוטב לומר למצקצקים בלשון,
לשר האוצר ולראש ממשלה,
שמקום בְּצמרת חדרי השלטון,
הוא פקדון זמני שלא יסולא.
תפקידם לא לנזוף ולא לצקצק.
תפקידם לשפר את המציאות של חיינו.
ובמקום לטפוח על שכמו זה של זה,
ישנסו המותניים ויעבדו בשבילנו.
בטון גוער ובפרצוף רציני,
בין חדלות כלכלית לכשלון מדיני,
מקטרים על העם. כפוי טובה, בוגדני.
שלא ממתין או מקשיב לחזון גאוני.
הם מבקשים, אם אפשר, להחליף את העם,
לאחד שיעריך גאונים שכמותם.
בטון גוער ובפרצוף רציני,
הם מבקשים, אם אפשר, להחליף את העם.
אך העם הוא קבוע. משתנה יחידי,
הוא שנוכל, בקרוב, להחליף רק אותם.
