יום ראשון, 24 במרץ 2013

סמכות

במָשק של כנפיים ומטסי אדירים
קפצה, לביקור, ההיסטוריה.
ובכפר לבנטיני, במושבת סוחרים,
נכנסו הילידים לאופוריה.
'אובמה דיבר' ו'אובמה צחק'
ו'אובמה קרץ וחייך'.
ומול אורח מחו"ל בחיוך מתקתק
לב שרים לו קפץ בחזה.

הוא ינאם בכיכר. הוא ישתול איתי עץ.
הוא יפשיל המעיל ויצעד.
וכך סומק על פני השרים מתרוצץ
בביקור ממלכתי מכובד.


והרי שני שרים, במפגן הפקרות,
בטיפשות רגילה, אופיינית,
פרקו עול הדין ועול אחריות
ויזמו פעולה עצמאית.
כך שר השיכון ושרת התרבות,
בהילוך ביישני, מגומגם,
הרהיבו עוז מול נשיא במפגן חברות,
במהלך ציבורי מגושם.

בלי החלטת ממשלה, בלי דיון במליאה,
בניגוד לעצת הפקידות המופקדת,
הם לא הסתפקו באמירה ציבורית או קריאה,
הם יישמו מדיניות מנוגדת.


מבוכה לאומית ובושות בפומבי,
חריגה מכללי התקשיר -
את כל זה כבר הכרנו כהרגל לאומי,
והרי לא נכתוב על זה שיר.

אך מרי בוטה בסמכות ממשלה,
מדיניות מקומית, מנוגדת,
פנייה עצמאית לממשלה הזרה,
עקיפת הסמכות הנבחרת -
כבודו, סמכותו, המדיניות שהכתיב,
כל אלו נרמסו לרגליו,
ועל כל אלו חייב רוה"מ להגיב,
אם ממשלתו חשובה בעיניו.

יום שבת, 9 במרץ 2013

מי חבריך

ארון עץ פשוט, עטוף בד ודגל,
מוצב בחוצות קראקס.
מרום המלכות, אל עפר ואל קבר,
בריקוד ממלכתי מהודס.
ההמונים שם בוכים, באהבה אמיתית,
לקברניט שנפל על סיפון.
אהבה לצ'אבס היא חובתם החוקית,
ובוונצואלה לא לוקחים שום סיכון.
מי שמסרב לאהוב לנשיאות סמכותית,
מקפיד על שתיקה והנהון.

כי אל פרזידנטה שכב ונדם
וקינת בנות בריתו באבלן,
נשמעת סְביב ארבעת רוחות העולם,
מהוואנה ועד טהרן.



המוני קראקס בוכים ברחובות,
והקינה עולה עד שמיים.
ומסביב לעולם, מצטרפים לקינות,
רודנים בשקל או שניים.

קראקס הומה בנחיתות מטוסים.
אייתוללות, נשיאים, יושבי ראש.
עריצי העולם בביקור ניחומים,
פגישת מחזור למדכאים וחלאות.
ונחמה קטנה טמונה בין מסכים,
ואי אפשר לקחתה מאיתנו.
גם אצלנו, אולי, יש חלאות ומדכאים,
אך בחבורה הזאת עוד לא באנו.



בהוואנה, מוסקבה, ועד טהרן,
נשמעה קינת רודנים.
וכמתבוננים מהצד היושבים לנו כאן,
קל ללעוג לכאב המונים.
קל לזהות פה פולחן אישיות של רודן,
וזעקת המונים מוסתים.



והמתבונן מן הצד   בהלכי האומות,
שגדל בישראל השבעה,
יכול רק לתהות איך גוזל חירויות,
זוכה בכזו אהבה.
אולי העניק לַהמון מתנות אחרות,  
יקרות מהחרות הגנובה.