חסד קטן

הדיפלומטיה נושא סבוך ומסובך
הסכמים, אמנות ו'מחד' ו'מאידך'
אותיות קטנות מעטרות כל מסמך,
זה נושא שאינני מבין כדי כך.
אך בנושא הסבוך של טוב אל מול רע
יש רגעים פשוטים של אמת די ברורה.

מול הלך יגע הנמלט משאול
הנושא על כתפיו רק אימה ורק שכול
שחצה מדברות, ושאף את החול
והגיע לכאן יחף חסר כל -
זהו רגע לזנוח את פלפול המשפט -
הצע לו מים, ומזון, ומקלט.

ההיסטוריה צרופה בסיפורי מנוסָה
על אומות שהובסו והיו לרמיסה
על פליטים שנמלטו באימה מהוסה
והתדפקו בשערים שלא הייתה בם כניסה.
אך האומה העברית, שלא ידעה לה מרגוע -
יש לה חשבון לסגור אל מול ההיסטוריה.

כך מול שרים חמושים בקללות וּבְגֶדֵף
מול בן ארי היורק שנאה כמו קצף
מול פורעים זועמים במאות ובאלף
עמדו פעילים נחושים, עם היסוס - אך בלי הרף.
ועת פתחו את ביתם במחוות נחמה
בידם המושטת פדו כבודה של אומה.

אל מול ההמון המוסת ומסית
הדוחה צו מצפון בשנאה תהומית
שאין בו חסד קטן לגר או פליט
החובט ושובר ומכה ומצית
מול סוכני השנאה המוכרים מרכולתם
המצפון העברי נעמד, ורעם.

וראש ממשלה ונשיא השמיעו קולם
ושרי ממשלה ניערו חוצנם
ואת השרים שהסיתו בודדו לבדם
והשוטרים נשלחו להבטיח שלומם.
ופתאום נִזַכֵר בנדרים שנדנרו בפחד
את נמלטנו אנחנו אל גבול דניה ברעד.

נזכר במילים החקוקות במסגרת
מילים של תודה והקלה מבורכת
מילים שנשאנו עת זכינו בחסד
במיטה ומקלט וביד מנחמת.
נזכר במילים שנכתבו בתזזית
ונזכר שנדרנו להושיט יד לפליט.

וכשישוב השלום לאסמרה ולסודן
ומשורר תִּיגָרְנִי יתיישב אל שולחן
יפאר האומות או יקלל קור ליבן
מה יספר על אחיו שהגיעו לכאן?
התשובה, ידידיי, כבר כעת היא נכתבת
על ידי כל מתנדב המושיט יד מנחמת.

בכל מטבח שמגיש צלחת חמה
כל כיתה שקולטת ילדים בתחומה
כל מפגין ששובר את אימת הדממה
ומושיט יד במחווה שאינה אלימה.
ההיסטוריה נכתתבת כעת אות באות.
והיא מהירה לשבח ומהירה לגנות.

       ההיסטוריה נכתבת כעת אות באות.
       והיא תכתב על ידינו ותכתב ברחובות.






ובהקשר הזה, כמו בכל הקשר בכלל, כדאי להפנות לנתן אלתרמן.
הלשון השוודית, על בעיית הפליטים של זמנו.

ארבעה עשר חודש

החצוצרה כבר קראה, התופים רעמו,
בתי הדפוס כבר חיממו מכבשים
עת שני יריבים ותיקים נפגשו,
נואשים, בחדרי חדרים.
"ברית פחדנים" שנחתמה בפזיזות -
כך כונתה - והתקבלה בפליאה.
והרגל שחצתה כבר את קו הזינוק
הוחזרה לאחור ברתיעה.

ארבעה עשר חודש, מעט יותר משנה,
זאת קנו עת שילמו בכבודם.
וברית של שונאים, מבוזה, משונה,
נולדה אל אויר העולם.

            -----

הם שילמו בכבודם, על דחיית הבחירות
אך המחיר - הוא יקר שבעתיים:
עוד שנה נפלאה עם הקואליציה הזאת
למעשה - עוד שנה וחודשיים.
כן. שר החוץ הזועף קיבל עוד שנה,
וקיבל עוד קופסת גפרורים,
וידידי ישראל - כבר קבוצה קטנטנה -
ינסו להמשיך בבקרת נזקים.

וקרנות הפנסיה, מוכות, חבולות,
תִשחקנה עוד שנה ורבעון
מול וליגרכים כושלים הכופרים בחובות
ומול גמגומי בני בריתם בשלטון.
תשבוה ושרי, לבייב, בן דוב,
מחייכים בעליזות עלוּצה.
כעת לנדאו יוכל להמשיך ולהדוף
את הרפורמה הכל כך נחוצה.

והשופטים בהיכל והשוטרים במקוף
יאלצו לתפוס מחסה בשנית
מפני הקואליציה הזאת שכה ששה לתקוף
את כל אנשי החוק והדין.
אנשי השב"ס, כבאים ומורים
יעכבו נקמתם עוד שנה,
על משרד האוצר שמקפיא תקציבים
בתזזית הפרטות מגונה.

            -----

החצוצרה כבר קראה, והתופים רעמו,
והאזרח הבוחר כבר הרהר בבחירה,
כשהרגל שחצתה כבר את קו הזינוק
הוחזרה לאחור בחיל ורתיעה.
ודין הבוחר, הנוקב, התקיף,
נדחיה בעוד שנה וחודשיים.
אך עוד יגיע היום בו תעמדו בקלפי
נבוכים ושפופי עיניים.

ארבעה עשר חודש, מעט יותר משנה,
קניתם ביום הזה בכבודכם.
אך את הברית הזאת, מבוזה, משונה,
עוד תאלצו יום אחד להציג לבוחר.
המורה, הכבאי, גמלאי או סוהר,
גם כל מי שמעמד ישראל מול עיניו.
ארבעה עשר חודש חולפים פה מהר,
ובמהרה, רבותיי, החשבון ייושב.