טיוטא

לתנועה הציונית יש המנון. קוראים לו התקווה, והוא מבטא את תקוותו העיקשת, הנואשת כמעט, של העם העברי להקים מחדש את מדינתו. אך מה על ההגשמה, על העשייה, שהיא מדינת ישראל? באותה ההתמדה בה אנו מעלים על נס את תקוותנו בת שנות האלפיים, מותר לנו גם לחגוג את הסיפור המדהים, הלא ייאמן, של הגשמתה.

במאה שלפני הקודמת, 

באוקראינה, פולין ואומן,

הם נעמדו דום לשירייך, מולדת,

וחלמו להגיע לכאן.

 מתוך דת, מנהגים והכרח,

פתאום קם ונוצר לו לאוּם 

 וחזון שנשמע מגוחך - 

להקים אומה כמו מכלום.

ארץ שממה וביצות,

והריסות בנות אלפיים שנה,

היו כשיכר לחלוץ

לחלום מהן מדינה.

  הם הרחיקו עד אופק - גיבורים חלוצים - 

אל חורבות כנען הישנה,

תקעו יתד, שתלו שיבולת,

אכלו ושתו אמונה.

וכששכנים חגשים נעמדו אל הנשק,

עת עָרַב תבעה אדמתה,

כיתתו את האת, נעלו את המשק,

והכתיפו שכמם לשורה.

  וחייל עברי, רכוס וחגוּר, 

לראשונה זה מאות בשנים,

היישיר מבטו בסבר חמור,

ויצא לשדות במדים.

הוא יצא לשדות, בסבר נחוש,

הוא יצא, והביס, והדף.

וחייל עברי, חגור ורכוס,

יכל לכל צבאותייך, ערב.

  מהגליל לשפלה, לחולות אשקלון,

בגבעות שסביב לבירה.

צבא שהוקם בחופזה ובאון

חמוש בנחישות וגבורה.

בשדות הקרבות ובשדות השיבולת,

מתוך אדמת האבות הבלה

מעולה לעולה, עד מעבר לאובך, 

עם נבט מקִצוות הגולה. 

  הוא ניקז הביצות, הוא כבש לו כבישים,

הוא הדף המדבר דרומה.

הוא התחמש והרג באוייביו העיקשים,

הוא דמע - והדפם שאוֹלה. 

אבק הקרבות לא כיבה חזונו.

האש והדם לא יכלו לו.

גם מתוך הכאב הזועם והשכול,

מצביאים עריצים לא צמחו פה.

אלמנה וגם גר, דיין וגם דין,

וזכרונו של מיעוט שנרדף

חברה של מופת ומאור לגויים,

ומזמור שנישא על כנף.

זו אגדה רחוקה שקרתה באמת.

סיפור בלתי אפשרי שאירע.

עם עתיק שנחשב כבר למת

ואז תבע את ארצו חזרה.

פאניקה

"אנו פועלים בנחישות וברגישות מול כל מי שבא להתריס בצביעות כה בולטת נגד ישראל," אמר היום שר הפנים, וסיכם את התייחסותה של ישראל הרשמית אל הפגנת הפעילים בנתב"ג כאילו היו רבבות פורעים חמושים, ולא מטרד הסברתי בן כמה עשרות מוחים - מטרד הסברתי שמתגמד לעומת הנזק התדמיתי במעצרם וגירושם של מוחים מכל העולם.

'כשכילד חגגתי בר מצווה,'

יספר ישי לצוותי מצלמות

'דודה מחיפה לי הביאה

ספרון נימוסין והליכות.

'אסור לאכול בידיים.

אם משתעלים מבקשים סליחה.

ולא מטיסים מטוסים בשמיים

להתריס בצביעות מתריסה.

'הפגנות מפגינים בשקט

עם שלמה ארצי ושירת התקווה.

אך המפגינים מעמלק ומפלשת -

הם הגיעו להתריס התרסה.'

'זו התרסה צבועה ובולטת,'

יסביר השר ועיניו פעורות,

'ואם לא תתנצלו ותסעו לדמשק,

נתריס לכם את כל העצמות.'

"זו אותה האנטישמיות של גבלס"

צווח מיכאל בן ארי.

והוא בוודאי מתייחס לקריירה מוקדמת

כפעיל שלום שמאלני.

כשהפגין יוזף גבלס בשקט

לשינוי מדיניות ישראל

והתריס התרסה מחוצפת

שפגעה ברגשות המושל.

'מטרתם היא בישראל לפגוע'

מסביר אקוניס בפני כתבים

והמביט בפניו נטולות המרגוע

מיד חס על רגשותיו הרכים.

כן - מטרתם בישראל לפגוע.

ואכן נפגענו עד עומק הלב.

ותמונות המפגינים במסוֹע

היו מסיבות לנו נזק כואב.

אך נזק כואב שבעתיים

מסב מעצר פעילים.

התחמקות פחדנית מביקורת.

מעצר במקומן של מילים.

מטרתם היא לפגוע בנו.

להתריס בצביעות לא נחמדת.

ואילו רק על העלבון כאן הבלגנו,

הייתה תכניתם מסוכלת.