סמכות

במָשק של כנפיים ומטסי אדירים
קפצה, לביקור, ההיסטוריה.
ובכפר לבנטיני, במושבת סוחרים,
נכנסו הילידים לאופוריה.
'אובמה דיבר' ו'אובמה צחק'
ו'אובמה קרץ וחייך'.
ומול אורח מחו"ל בחיוך מתקתק
לב שרים לו קפץ בחזה.

הוא ינאם בכיכר. הוא ישתול איתי עץ.
הוא יפשיל המעיל ויצעד.
וכך סומק על פני השרים מתרוצץ
בביקור ממלכתי מכובד.


והרי שני שרים, במפגן הפקרות,
בטיפשות רגילה, אופיינית,
פרקו עול הדין ועול אחריות
ויזמו פעולה עצמאית.
כך שר השיכון ושרת התרבות,
בהילוך ביישני, מגומגם,
הרהיבו עוז מול נשיא במפגן חברות,
במהלך ציבורי מגושם.

בלי החלטת ממשלה, בלי דיון במליאה,
בניגוד לעצת הפקידות המופקדת,
הם לא הסתפקו באמירה ציבורית או קריאה,
הם יישמו מדיניות מנוגדת.


מבוכה לאומית ובושות בפומבי,
חריגה מכללי התקשיר -
את כל זה כבר הכרנו כהרגל לאומי,
והרי לא נכתוב על זה שיר.

אך מרי בוטה בסמכות ממשלה,
מדיניות מקומית, מנוגדת,
פנייה עצמאית לממשלה הזרה,
עקיפת הסמכות הנבחרת -
כבודו, סמכותו, המדיניות שהכתיב,
כל אלו נרמסו לרגליו,
ועל כל אלו חייב רוה"מ להגיב,
אם ממשלתו חשובה בעיניו.