מי צוהלת ושמחה

בנינו לובשים תחפושת וחג.
הרחובות מלאו צחוק וקלס.
והאב בשלטון ירטן וְיִלְהַג,
שותפיו לא עומדים עוד כְּפֶּלֵס.
ומחוץ לגבולנו, הבצע ילעג,
וגם סוס יעמיד פני בשר כבש.


בַּרְחובות ילדים בִּנעליים גבוהות,
לבושים ביריות ואדרת.
קופצים וצוחקים בשירי מחולות,
בדמיון שפרץ ממסגרת.
ובפרוזדורי השלטון ונבכי מסדרונות,
התחפשה לה יפה עוד גברת.

התלבשה בהידור בבגדי חג ושרד
והתייצבה מול צוותי מצלמות.
והכריזה בתוקף - לא תארים או משרד.
היא כאן עבור ההזדמנות לשנות.
אך ראו מה הפלא, כי מקרה זה בלבד,
ששמה יתנוסס על לשכות.


ועוד זו מדברת, והנה זה בא -
מנהיג חברתי לשלום.
רק זה לא מכבר קבל עם ועדה,
הוא תקף את מרכז מפלגתו.
כי חשש פן בפני מנעמי השררה,
יאבד את עמוד שדרתו.

הוא תקף, הוא פקפק, זה מובן מאליו.
אך היום תוגתו מהורהרת.
הגנת הסביבה הופקדה בידיו,
והוא מיד יתיייצב למשמרת.
מי לבש מסיכה, מי צבע את פניו,
כל אחד בתחפושת אחרת.



זהו חג הפורים, בחיוך מתרוצץ.
והצחוק משתולל בְּשְבִילינו.
ושמש זוהרת, כמטבע נוצץ,
מקדימה לביקור בשמינו.
העולם כולו שוב צוחק ועולץ.
אך הוא צוחק, לעיתים, גם עלינו.