חוסן לאומי

 

ביגון לאומי, כשבֶּלע ושְחור,

כבר הטביעו את קול האמת,

וממשדרי חדשות, בקול של טנור,

פוליטיקאי קטנוני מתלהט,

בקצוות מנהרה יש הרס, לא אור,

והייאוש הוא סמיך ושקט.

הייאוש הוא שקט וסמיך,

כי זה שקט שמישהו צריך.

 

 

היגון פה סמיך אך העם הוא נחוש.

לציבור סבלנות.  אורך רוח.

אל מול מחזות מתמשכים של ייאוש

הוא עומד קפוץ שפה וקשוח.

מה שהתחיל כחלום מסוייט ותלוש

נמשך כבר שנה בלי לנוח.

הסיוט התארך ונמשך כבר שנה,

כי אנחנו גילינו סבלנות מגונה.

 

אך אם תצא לטייל בככרות הערים,

אולי תופתע בקולות מהומה.

הם נקראו אל הדגל, בגרונות מלאים,

להפר את ייאוש הדממה.

וכשנעמדו מול השקט, נושאי דמעות ושלטים

הם פדו את כבודה של אומה.

כבוד לאומי ניצל ברחוב

בידי המונים שיצאו לצעוק ולכאוב.

 

 

 הם פודים את כבודנו בכחול ולבן,

הם לא נושאים סבלנות, אלא זעם.

כשפוליטיקאי קטנוני מושך את הזמן,

טוב תברח הדממה מן הרעם.

ימצאו סיעות קואליציה את אומץ ליבן.

ושיעשו זאת מיד ולא פעם.

כי אם נתניהו אמור להוביל לעסקה,

זה רק אם יעמוד מול ציבור שלבו כבר פקע.