שנות דור

שרים מוטסים לסעודות של פאר,

מפזזים בלי החבא או בושה

מחאה ציבורית הפכה הד רפה

והביקורת – לְצביעות מעושה.

נשות השרים הפכו יועצות,

למקדמות עסקים בשכר,

ילדיהם מועסקים במשרות מומצאות

והשרץ כאילו הוכשר.

כאילו ששוחד, אם רק לא ייקרא,

גם לא יהיה ולא ידובר.

כאילו טומטמנו ושוב לא נראה,

איך עולצים שיכורים בכיכר.

עוד כשלון ועוד פארסה, עוד הֶתרֵס או חוצפה,

גדלו להיות לחם חוקנו

וממשלות ראויות הן זכרון העבר,

שהתרחק זה שנות דור מעלינו.

ממשלה ראויה, הרואה כשליחות,

את קידום ענייני האזרח,

ובצניעות ציבורית מגלה אחריות,

מזה שנות דור היא מחזה שנשכח.

אך כשנמלמל על עושקינו ועל חבורת אפסים

את זאת חשוב שנזכור–

שאלו הנורמות רק בנות עשר שנים

והרי לא קצו עדיין שנות דור

הפוליטאה הזאת, המוקפת אויבים,

מתקדמת בקצב מהיר.

ומהפך אחרון, רק בן עשר שנים,

הוא זכרון מרוחק ומריר.

אך מוטב שנזכור ממשלות אחרות

שעוד בימינו כיהנו בבירה

תקופות בָּן כבוד עוד נשזר בשמות

של שרים או ראשי ממשלה.

כן, אלו הנורמות רק בנות עשר שנים

ואם רק נתרכז עוד נזכור

ממשלות ראויות שכיהנו בָּן שרים

שלא נרתעו מן האור

נזכור שר שביטל את המשרד בו כיהן

כי הרגיש שכבר אין בו הועיל

נזכר באחר שלא פחד להתפטר

כשלא התקבלה העמדה שהוביל

נזכר בשר משפטים מחופש

עם זקן מודבק לפניו,

שיצא לצפות בבתי המשפט

ולהוציא את קצפו מעליו.

כל זה לא קרה בארץ אחרת

לא קרה לאנשים אחרים.

כל אותן דוגמאות למופת ותפארת

הם שלנו מלפני עשר שנים

עוד נזכור איך זעמנו, בזעם נחרץ,

על ממשלות מימין ומשמאל

ואיך הספיק זה הזעם, הפעיל ונמרץ,

כדי להפעיל ראשי ממשלות.

האפרנו מעט. הוספנו קמטים.

אך הזכרון עוד חי בתוכנו

איך בחודש הזה, לפני עשר שנים,

הממשלה עוד עבדה בשבילנו.

כששרים מרצים את עונשם בצינוק

ונשיאים מחכים לדינם

אנחנו יודעים בבהירות ובידע עמוק

שאין זו דרכו של עולם.

כל ילד יאמר שנמכרנו בֶּחֵסר.

שאנו ראויים לשיח פוליטי אחר.

אך חשוב שנאמץ מזכרוננו עוד מסר –

והוא שאנחנו גם מסוגלים ליותר.