כשהלילה ירד והתפזרו מפגינים
והגיע הזמן לקבור הגופות
הגיע הזמן גם לשיחות ניחומים
והגיע הזמן לקבור הגופות
הגיע הזמן גם לשיחות ניחומים
שבסוריה של אסד הפכו לתכופות.
ואזניים כבדות שלא רוצות כבר לשמוע
האזינו בִכאב למילות אהדה
שהִללוּׁבחום ובאהבה ובנועם
אנשים צעירים שנפלו בגבורה.
"ברודנות אפלה הם חלמו על חירות
ובזעם נואש הם יצאו והפגינו
וניצבו מול שוטרים שבחרו בָּם למות
כדוגמא לעמם כן יראו ויבינו:
"שבסוריה של אסד אין מקום לחולמים
ואם כבר לחלום - אז להקיץ ולשכוח
כי מול האזרח שיזקוף ראשו להפגין
יתייצב המשטר ויילחם בכל כח.
"לוחמים של חירות הם היו במותם,
וחייהם הם נתנו למען מולדת ואל.
ויום יבוא ולזכרם כל העם
יצהל ויבכה ויקדיש שיר הלל
"אתכם באבלכם המצמית, הכבד
שמכה את העין כמו עשרות סנוורים"
ובכל אלו עוד היו דברים של אמת,
אם הדובר, במקרה, לא היה ראש הרוצחים.
האזניים כבדות, ולא רוצות כבר לשמוע.
ומחר בא עוד יום, וגם עוד הפגנה.
והשיחה מסתיימת, בלי נחמה או מרגוע
רק זעם אצור, שממתין לפקודה.
רק זעם אצור שבהנתן אות לנוע,
עוד יתפרץ בתזזית מצופָה בפלדה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה