השמש זורחת, מעל היאור
בקרני שחרית עדינות
ובסקרנות עצלה, שופכת היא אור
על שרידי ממלכות ישנות.
תביי וסואץ, וגיז ופיתוֹם
מנצנצות מתוך האבק
אך זו דווקא קהיר שנשמעת היום
משמיעה קולות מאבק
קולותיו של המון המוסת לחירות
הזועק זעקת זכויותיו
שיוויון אחווה וחירות, שלבשו עָרַבית
בריח קפה ובצבעי השנהב.
והשמש שופכת, על גבר צעיר,
קרניים חמות של תמיכה
כשהוא מטפס על השער באוניברסיטת קהיר
ובגרונו הוא נושא – הפיכה.
והשמש זקנה. בתפקידה כבר שנים.
ודבר לא נראה לה חדש
והיא כבר חיממה צעירים נועזים
שנאבקו בזעם נואש
היא זוכרת זריחות, דומות קצת לזוּ
מעל נהרות אחרים
קרניים טובות, שליטפו, חיממו,
מהפכנים ברגעים מכריעים.
היא תזכר בערגה, איך זרחה, ביישנית,
מעל גדות נהר צ'ארלס הקפוא
להאיר נערים ששכבו בדמם
עת זעקת חרותם זעקו
איך פנו שלוש עשר בנות בריטניה למלך
לבקש ייצוג וחירות לעמן
וכשזה נאלם הן פנו אל הנשק
ולנצח שינו העולם
והיא תזכר בפריז כשנשקפה מן הסן
באורה העדין של זריחה
איך גבר צעיר שם הניף את הנס
ובגרונו אז נשא – הפיכה
שיוויון חירות ואחווה נתבעו מלוא גרון
ואז, גם במלוא אגרופים
והמלך ברח, לתרועות ההמון,
ונתפס, ומת מות רודנים.
ובריח קפה, וצבעי השנהב –
המצרים מדברים ערבית
אך זעקת עם זועם שזועק זכויותיו
היא זהה לכל עם ותבנית
זעקת עם זועם הזועק זכויותיו
היא זעקה טהורה וטבעית
אך השמש זקנה. בתפקידה כבר שנים.
והיא מבדילה בין זריחה לזריחה.
ואם תִשַאֵל, היא תדע להסביר
מה בין הפיכה להפיכה.
בין פריז לניו יורק בין צרפת לארה"ב
בין דמוקרטיה לשלטון של טרור
מדוע אחד הצליח מייד,
והשני התנדנד לו שנות דור.
בפסקנות היא תגיד, בפסקנות בלי פשרה,
דמוקרטיה נבנית אט באט
ראשית מקימים מוסדות, מאצילים בָּם שררה,
עד שיוכלו לעמוד לבדם.
זה לא נעשה כאן, היא תאמר בהינד
והלילה יירד על קהיר.
ואנו נשאר ונצפה, ונקווה עוד לנס,
שינשוב שוב מכיכר אל תחריר
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה