רחמנים בני רחמנים

ממרומי הדוכן המלוטש ונישא,
הנוף מסנוור בנגוהות.
פנים נשקפים בתחינה מהוסה,
או בקריאה מלווה בדמעות.
עם כס, וגלימה, ופטיש בית משפט
בא הכח לחרוץ גורלות.


משקל המשא וניסיון הדורות
מלמדים כובד ראש וענווה.
פזיזות הדָיַין הממהר לו לשפוט
נושאת אסונות בחובה.
וממשפט למשפט השנים מלמדות
את מידת הרחמים הטובה.


כך רחמנות השופט ומידת המחילה
שזורים במשפט כמו חבל.
והפרטים הקטנים בתמונה הגדולה
דורשים סבלנות, וגם סבל.
אך משכל זאת נאמר, תהדהד שאלה:
האם החלקתם כולכם על השכל?!


שופטת יושבת על כסא בית הדין
וידוע כי זייפה פרוטוקול.
מתפקידה הטקסי, בבושת פנים,
התפטרה בלי אומר ובלי קול.
אך הצעד הבא, הברור לילדים
לא הואילה אפילו לשקול.


נשיא בית הדין, בהדר של מלכות,
שקל עניינה ארוכות.
ורחמן בן רחמן, הוא גילה מתינות,
וחס על כבודה בזוטות.
ובהחלטה שכולה טעם רע וּרְפיסות
יחכה עד צְאתה לגִמלאות.
         וגם שר משפטים, שנרתע מעימות,
         צידד בפשרה שכזאת.


אדם העומד מול הדין בהיכל
ומביא ענייניו לפסיקה,
מצפה, בכסא המורם מקהל,
לדמות מוסרית מוצקה.
ואתם, שבְּחרתם בבזיון מבוהל,
השלכתם אותו בדחיקה.


ממשפט למשפט השנים מלמדות
את מידת הרְחמים הטובה.
פזיזות הדיין הממהר לו לשפוט
נושאת אסונות בחובה.
אך עם ורדה אלשיך, ששכתבה ראיות,
היה למצות את הדין בלי עכבה.
         גם שופטת נכבדת, עתירה בזכויות,
         תעמוד מול הדין כשווה.