אחרי דיון ציבורי סוער ורווי יצרים שהתנהל בחודשים האחרונים סביב גירוש הפליטים מישראל, ולאחר שגירושם כבר החל, התבשרנו השבוע שמשרד הפנים הצליח להטיס עשרות מפליטי דרום סודן חזרה לארץ ממנה נמלטו, אך את מזוודותיהם השאיר בינתיים בשדה התעופה בישראל.
'המציאות היא קשה וטופחת על לחי
ואנשים טובים שרחמים בלבם
לעיתים מוטחים מפָּניה אל דחי
כשמנסים הם לנהוג לאדם כאדם.
כך כפי שלמדנו מניסיון העתים,
לפעמים אין מנוס מלהקשיח לבנו
ולנהוג באחר מנהג בלי רחמים
או לכל הפחות, להסתיר רחמינו.
'ואנשים טובים שבלבם רחמים
אך מוחם שולט ועיניהם עוד פקוחות
נאלצים לעיתים להתנהל בחיים
כפי שהיו פועלים נערי כנופיות.
לעיתים אין מנוס מלסגור שעריך,
מלהניס פליטים חזרה אל מותם.
לפעמים אין מנוס מלהשיט ספינותיך,
ולהפציף האויב בביתו על הים.
'כדי לדאוג בעולם אכזר ונבזה
לשרידה, ושגשוג, ועתיד ילדינו
לעיתים לא ניתן לעזור זה לזה,
ולעיתים אין מנוס מלהקשיח לבנו.
'כך,' מסבירים בדיבור מלבב,
'איש טוב ורחום ינהג בלב גס'
וקשה להבדיל בין שונא לאוהב
כי גם אוהב לעיתים יתנהג כקלגס.
אז איך מבדילים בין תוקפן מהכרח,
שמסיט את עיניו, אך יורה ובוכה,
לבין איש של מדון שלבו מקופח
ושנאה מפעמת בו מלוא החזה?
כשהוא משגר פליט שנמלט מן התופת
חזרה לאימה שבכור מחצבתו,
איש של מצפון יהנהן ביבושת,
אך משגר איתו יחד את מטען מזוודְתו.
ואלי ישי, שאַמוּן על הפער,
שנבחר בסיסמאות ריקות של חֵמלַה,
לא מצא בלבו עוד דמעה ועוד צער,
להעמיס על מטוס את מזוודתם הדלה.
כבר שלפת אותם מכיתות בית הספר,
לגר או פליט לא מצאת פינה.
אך היית חייב, כשטרקת הדלת,
גם לירוק על עורפם במחווה של שנאה?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה