נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, החל השבוע בקידום הרפורמה שהבטיח להסדרת כלי הנשק הפרטיים בארצו.
באל.איי. ודי.סי. וניו יורק,
המונים שם נשפו בהקלה מוזרה,
ועול נגול מכמה לבבות.
הייתה זו שנה אכזרית וקשה,
שכיוונה להכאיב ולפגוע.
פעוטות נרצחים במחזה מרושע,
וצופים הנורים בקולנוע.
לאומה רגילה באקדח ובירי,
הנושאת על כל שכם רובה,
הייתה זו שנה ארורה ומצמררת
הנושאת חשבון נפש כבד.
וחשבון נערך בכל לב וכל נפש,
ביגון שאפף את כולם -
על משפחות שבילו בדמעה וברפש
כך את חג המולד באבלם.
הצגת בכורה וזוגות צעירים,
מתאספים באולם הקרנה.
ויושב מחופש שם בין שאר הצופים,
הוא נושא בחיקו מתנה.
במהרה ינתר לו בין כל היושבים,
ויקצור אותם כך, במקלע.
'אין לנשקי מלחמה מקום בקולנוע,'
אמר הנשיא בקול נחוש וגוער.
ולא נעים לשאול הנשיא, בלי לפגוע,
אם יש מקום באולם לכלי נשק אחר.
כי הפצע כואב, וסמוק הוא הדם.
והנשיא - הוא גמור ומנוי.
מול תמונות ילדים נטמנים בקברם,
הוא ינהיג למזור ושינוי.
ממחזות היגון שהכה באומה
הם יצמיחו טובה וגם חסד.
מול התנגדות ימנית משונה, עגומה,
הם ינקו את הרְחוב מכלי נשק.
וחקיקה רק לפני כשבוע אושרה,
וניו יורק מובילה את המסר -
שם הוחלט שכעת מחסנית למכירה,
תמנה שבעה כדורים, ולא עשר!
טבלאות עמוסות והרי נתונים -
המידע כבר מוצג עיני כל.
על פירות באושים של קניית אקדחים
כֵּמו עוד עגבנייה במרכול.
אנגלייה, שוויץ, צרפת או גרמניה,
או ישראל על הים התיכון -
ספירות הגופות נמוכה בַּן פי כמה,
כי כלי נשק דורש רישיון.
כי שינוי בחוקה הוא כואב ומפחיד,
ודורש הסכמה מפרכת.
אף זוהי הדרך לגמילה אמיתית,
מזכות הזויה, מדממת.
