שמאל קיצוני

עם בחירתה של רשימת מפלגת העבודה לכנסת ה-19, יצאה דוברת הליכוד בהודעה כמעט פבלוביאנית לעיתונות: "הרשימה השמאלנית, הקיצונית של מפלגת העבודה משקפת את היושבת ראש יחימוביץ' שהצביע לחד"ש. זו רשימת שמאל קיצוני שתמכה בהתלהבות בהתנתקות, שהעלתה את החמאס בעזה ועכשיו עלולה להביא את עזה לתוך ירושלים ולמבואות פתח תקווה." (הטעויות במקור. תודה לטל שניידר על הטקסט)

כבל והרצוג. גם פואד. בר לב. 

עלו - מתרגשים - לבמה. 

מי ותיק, מי חדש, מי אוכל את הלב, 

מי דומע מול פני האומה.

ומול מסכי חדשות במצודת זאב,

מגיבים כרגיל, בעצבנות ואימה.

וכמו זמר שלמד רק את אחד התווים

ומנגן רק אותו, שוב ושוב,

שלח הליכוד סוללה של דוברים,

להקריא מן הדף הכתוב:

'הרשימה הנבחרת היא שמאל קיצוני,'

דקלמה דוברות הליכוד,

'ויחימוביץ' עצמה היא שמאל בוגדני,

שתביא לנו עוד התנתקות'.

'עזה. חמאס. נסיגה וטילים.

מנהיגות שמאלנית. אדומה.'

והמשיכה היא כך ברשימה של מילים,

המשדרות, כך נראה לה, עוצמה.

כמו זמר שלמד רק את אחד התווים,

ופוצח כל יום בקונצרט.

ואנחנו, בלי חשק, קהל הצופים,

מכירים את השיר בעל פה. 

כי אם פואד, אם רבין, אם אריק שרון,

נחשבים שם לשמאל קיצוני,

אז לא נותר עוד הרבה להגיד בנדון,

רק לחייך בחיוך עוקצני.

ובחיוך עוקצני נביט בדוברים,

המשדרים מצוקה עצבנית,

ונזכיר בחיוך רק כמה דברים,

בעקיצה נמוכה, עדכנית.

אם ניהלתם עם עזה שיחה מדינית,

ועם חמאס סוכמו הבנות,

ומדינת פלסטין כבר הוכרה חגיגית,

מה עוד נשאר לשמאל קיצוני לעשות?