השמים קדרו מעל הים הרחוק,
ובישרו סערות, ובישרו את עוֹזַן,
כשגשמי מבול, בהתקפה של אמוק,
דהרו על רוחות שאין לעוצרן.
דהרו על רוחות, ורכבו על גלים,
והכו את העיר, והכו את החוף.
אך גם הן לא יכלו לגאוות תושבים
שחשקו שיניהם והמתינו עד סוף.
ניו יורקים גאים, המתגאים בעוזם,
הצדיעו באומץ לחבריהם המתים.
ונמטלו מעדר ולבשו את אבלם,
ויצאו לשקם את הריסות המבנים.
הניו יורקים גאים. הם מתגאים בעוזם.
והשבוע הוכיחו קור רוח ועוז.
והעולם העגול הזדרז לברכם
עת הוכו בביתם אך סרבו לארוז.
העולם העגול, מבייג'ין עד פריז,
מסיביר הקפואה עד ליסבון השמשית.
וכדי לפגוש בלשון שתלעג או תלעיז,
נסיט מבטנו לערב סעודית.
שם, שטופים בשנאה ומפלפלים פילפולים,
יצאו כוהניו של נביא השלום,
ופסקו הלכה אכולת מרורים
ששמחה לאידם של הרוגי האסון.
'אלוהים העניש את הכופר האדיר,
שעוצמתו הרבה היא עלבון לדתנו.'
כך חשבו בחיוך נעלב ומריר
וחזרו להרהר בעינוי נשמתנו.
העולם העגול תמך ושיבח
מסיביר הקפואה עד ליסבון השמשית.
אך מי שחיפש לו קולות שביקשו לנגח,
לא נאלץ להרחיק עד ערב סעודית.
כאן בשכונה, בארצנו שלנו,
במי האפסיים שבמעלה אדומים,
זה אמנון יצחק, שאת חרפתו כבר ידענו,
והשנאה והבלע הם חבריו הישנים.
"ונטילטור הפעיל הקב"ה להם שמה"
הסביר ברהיטות עדינה ושנונה,
והמשיך ודיבר על הסופה הנחמדת
בטון מבודח ובעליצות מרנינה.
'אלוהים העניש את הכופר האדיר,
שעוצמתו הרבה היא עלבון לדתנו.'
כך חשב בחיוך נעלב ומריר
וחזר להרהר בעילוי נשמתנו.
שנאה תהומית כשנאתו של קבצן
למחווֹת נדיבות ברחובות שסביב.
כשנאה המפעמת בנער מרדן
למחווַת סלחנות מידיו של אביו.
שנאתם היא זהה, ומקורה הוא אחד,
גדולתה המפוארת של אומה של נוצרים.
כי אלוהים הבטיח להם ובלבד,
גדולה ותפארת וכוחות אדירים.
שנאתם מפעמת בחזה וספרים.
שנאתם היא עזה ובלתי מתפשרת.
זו שנאת האדם ושנאת הגויים,
ושנאת הקדמה בהתבודדות מכותרת.
הסערה שככה והשטפונות מתנקזים
ואמריקאים גאים מתחילים לעבוד.
ואזרחי ישראל, כמו כל העמים,
מצדיעים לכבודם באהבה וכבוד.
הכלבים עוד נובחים והשיירה לה עוברת.
וכלל לא משנַה עוצמת הנביחות.
נמשל השיירה היא אחווה משותפת,
והכלבים הנובחים הם רבנים או מוּלוֹת.
שנאתם הקטנה, דחוייה ומפוחדת,
מכתימה את כבודנו ומבזה את הדם,
אך שנאתם לא תוכל לאומה מאוחדת
שמוקיעה בכל קול את שנאת האדם.
זו שנאה ותיקה, כבר נפגשנו רבות,
היא צדה המכוער של יהדות הגולה.
זהו צד שהוזנח בעמל הדורות,
וזו העת לעוקרו בנחישות פעילה.
ובישרו סערות, ובישרו את עוֹזַן,
כשגשמי מבול, בהתקפה של אמוק,
דהרו על רוחות שאין לעוצרן.
דהרו על רוחות, ורכבו על גלים,
והכו את העיר, והכו את החוף.
אך גם הן לא יכלו לגאוות תושבים
שחשקו שיניהם והמתינו עד סוף.
ניו יורקים גאים, המתגאים בעוזם,
הצדיעו באומץ לחבריהם המתים.
ונמטלו מעדר ולבשו את אבלם,
ויצאו לשקם את הריסות המבנים.
הניו יורקים גאים. הם מתגאים בעוזם.
והשבוע הוכיחו קור רוח ועוז.
והעולם העגול הזדרז לברכם
עת הוכו בביתם אך סרבו לארוז.
העולם העגול, מבייג'ין עד פריז,
מסיביר הקפואה עד ליסבון השמשית.
וכדי לפגוש בלשון שתלעג או תלעיז,
נסיט מבטנו לערב סעודית.
שם, שטופים בשנאה ומפלפלים פילפולים,
יצאו כוהניו של נביא השלום,
ופסקו הלכה אכולת מרורים
ששמחה לאידם של הרוגי האסון.
'אלוהים העניש את הכופר האדיר,
שעוצמתו הרבה היא עלבון לדתנו.'
כך חשבו בחיוך נעלב ומריר
וחזרו להרהר בעינוי נשמתנו.
העולם העגול תמך ושיבח
מסיביר הקפואה עד ליסבון השמשית.
אך מי שחיפש לו קולות שביקשו לנגח,
לא נאלץ להרחיק עד ערב סעודית.
כאן בשכונה, בארצנו שלנו,
במי האפסיים שבמעלה אדומים,
זה אמנון יצחק, שאת חרפתו כבר ידענו,
והשנאה והבלע הם חבריו הישנים.
"ונטילטור הפעיל הקב"ה להם שמה"
הסביר ברהיטות עדינה ושנונה,
והמשיך ודיבר על הסופה הנחמדת
בטון מבודח ובעליצות מרנינה.
'אלוהים העניש את הכופר האדיר,
שעוצמתו הרבה היא עלבון לדתנו.'
כך חשב בחיוך נעלב ומריר
וחזר להרהר בעילוי נשמתנו.
שנאה תהומית כשנאתו של קבצן
למחווֹת נדיבות ברחובות שסביב.
כשנאה המפעמת בנער מרדן
למחווַת סלחנות מידיו של אביו.
שנאתם היא זהה, ומקורה הוא אחד,
גדולתה המפוארת של אומה של נוצרים.
כי אלוהים הבטיח להם ובלבד,
גדולה ותפארת וכוחות אדירים.
שנאתם מפעמת בחזה וספרים.
שנאתם היא עזה ובלתי מתפשרת.
זו שנאת האדם ושנאת הגויים,
ושנאת הקדמה בהתבודדות מכותרת.
הסערה שככה והשטפונות מתנקזים
ואמריקאים גאים מתחילים לעבוד.
ואזרחי ישראל, כמו כל העמים,
מצדיעים לכבודם באהבה וכבוד.
הכלבים עוד נובחים והשיירה לה עוברת.
וכלל לא משנַה עוצמת הנביחות.
נמשל השיירה היא אחווה משותפת,
והכלבים הנובחים הם רבנים או מוּלוֹת.
שנאתם הקטנה, דחוייה ומפוחדת,
מכתימה את כבודנו ומבזה את הדם,
אך שנאתם לא תוכל לאומה מאוחדת
שמוקיעה בכל קול את שנאת האדם.
זו שנאה ותיקה, כבר נפגשנו רבות,
היא צדה המכוער של יהדות הגולה.
זהו צד שהוזנח בעמל הדורות,
וזו העת לעוקרו בנחישות פעילה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה