מוטב מאוחר

כש"האב הקשיש" נחשף לו עירוֹם
בסקנדל וסקנדל וסקנדל,
ונושאת הכלים חיפשה לה פטרון
מימין ומשמאל ומעל,
כשאנשי הקומבינה חיפשו מועמד
למהלך דווקני, מבזה,
נדמה שלא ניתן לסבול לעוד לילה אחד
את חרפתו של הבית הזה.

כך כנסת הוללת, שכבודה הוא הפקר,
הזדקפה והישירה פניה.
ואת שלוליות הרפש, שכיסו כל פאר,
היא ניגבה - לשעה - מעליה.
במבט היסטורי, או במבוכה וכלימה,
אך בקול ברור ורועם,
קראה זוג רקדנים מכובד לבמה,
ובחרה בראוי ביניהם.

מועמד שהפסיד, בתבוסה די מוחצת,
ובקושי נזרק לו פירור,
האשים את הכנסת, בטרוניה נעלבת,
בניתוק מרחשי הציבור.
אבל לא, פרופסור. היא לא מנותקת.
וקולה הוא נחרץ וברור.
בסופו של יום, היא חבולה ומטונפת,
אך היא פדתה את כבודה - בבירור!

הליך הבחירות היה כואב ומיוסר
והציב ראי לא נעים מול פנינו.
ראש ממשלה נִדמַה הזוי ונִמהר,
והזויים היה גם נבחרינו.
אך כשקראו בקולות שצרודים מצביעות,
"  יחי!  יחי!  יחי!  "
הם מילאו תפקידם בכבוד ומסירות.
הם פדו את כבודנו, אחי.