השבוע מלאו ארבעים וחמש שנה למותו של לוי אשכול, שלדעת רבים היה הטוב שבחבורה המצומצמת של ראשי ממשלות ישראל. מנהיגותו השקולה, האפורה, שרבים כינו מהוססת ומגומגמת, התבררה ממרחק הזמן כרצופת הצלחות, כתקופה של עשייה שקדנית וביצוע שקט. מתינות וצניעות סגנונו בולטות במיוחד מול הנחישות והשכנוע העצמי השכיחים היום, שנדמים כבאים במקומה של עשייה אמיתית ומשתקים כל קול של לבט ושל חשיבה מחודשת.
בשבילים שבין אבן לאבן
תחת שמש חורפית, עדינה,
מצטופפים להם, שם, מול הקבר,
שרים וראשי מדינה.
שנות דור כבר חלפו ועָבַרוּ
פניך מָשוּ מעל לב או שטר.
אך חיוכך השובב עוד נזכר הוא,
בגעגועים למנהיגות הֶעבר.
זהו שיר המפאר את הקרן
של מנהיגות שקדנית, אפורה.
זהו שיר השדה והכרם.
זהו שיר מלאכה ותורה.
ומול פני התהום והחרם,
אלו גם כמה מילות אזהרה.
וכששמיים קדרו עלי אֶרֵץ,
בתרועות מלחמה מהירות,
הקדשת היסוס וגם הרף,
ושקלת את כל הברירות.
שקלת. היססת. בחרת.
ותוך שימוש בעמל רב שנים,
את דש בגדך כך עיטרת
בנצחון שנשזר בשירים.
זה בִּגנות האמונה העיוורת
בצִִדקה, בבטחת נצחון.
שלרגע אינה מהססת,
המשיבה פני אימה בגאון.
אותה אמונה תזזיתית, מטמטמת,
כסם בִּפְאתי האסון.
היית שקט. מהוסס. גם צנוע.
ומנהיגים צמחו בצילך.
ואל חזית עשייה, אל ביצוע,
הבאת צוות רחב. הצלחה.
נשארת קול מהוסס ורוגע,
עיניך פסחו על הרבה סעיפים.
וכשלא נשאר עוד אלא לבצע,
קצרו הצלחות ושבחים.
זה בִּגנות הנחישות, השכנוע,
זה בִּגנות לְרַצון הברזל.
שלא ייכוף, לא ייהסס, לא ינוע,
מחזון למולדת ואל.
ומול חזון, ההגיון הצנוע,
לא ירעים וגם לא יישאל.
והתמונות השקטות מן הקבר,
התחלפו אל האייטם הבא.
וראש ממשלה, כולו גבר,
הלהיט, התעקש וליבה.
וירעמו מקלטי טלוויזיה
באמיתות מוצקות מפלדה.
לא היסוס, לא פקפוק, לא ריוויזיה.
לא הרהורים של כפירה או בגידה.
זה בגנות הברק והקסם,
מנהיגות חייתית, מלהיבה,
גְנות הניגון שסוחף את העדר,
כתצוגת זיקוקין מרהיבה.
שהביא כבר עמים לסף אֶפֵר,
בתרועת מלחמות נבובה.
זה בנגות הברק והקסם
זה בגנות נחישות וגבורה.
זהו שיר המפאר את הקרן
של מנהיגות שקדנית, אפורה.
זהו שיר השדה והכרם.
זהו שיר מלאכה ותורה.
בשבילים שבין אבן לאבן
תחת שמש חורפית, עדינה,
מצטופפים להם, שם, מול הקבר,
שרים וראשי מדינה.
שנות דור כבר חלפו ועָבַרוּ
פניך מָשוּ מעל לב או שטר.
אך חיוכך השובב עוד נזכר הוא,
בגעגועים למנהיגות הֶעבר.
זהו שיר המפאר את הקרן
של מנהיגות שקדנית, אפורה.
זהו שיר השדה והכרם.
זהו שיר מלאכה ותורה.
ומול פני התהום והחרם,
אלו גם כמה מילות אזהרה.
וכששמיים קדרו עלי אֶרֵץ,
בתרועות מלחמה מהירות,
הקדשת היסוס וגם הרף,
ושקלת את כל הברירות.
שקלת. היססת. בחרת.
ותוך שימוש בעמל רב שנים,
את דש בגדך כך עיטרת
בנצחון שנשזר בשירים.
זה בִּגנות האמונה העיוורת
בצִִדקה, בבטחת נצחון.
שלרגע אינה מהססת,
המשיבה פני אימה בגאון.
אותה אמונה תזזיתית, מטמטמת,
כסם בִּפְאתי האסון.
היית שקט. מהוסס. גם צנוע.
ומנהיגים צמחו בצילך.
ואל חזית עשייה, אל ביצוע,
הבאת צוות רחב. הצלחה.
נשארת קול מהוסס ורוגע,
עיניך פסחו על הרבה סעיפים.
וכשלא נשאר עוד אלא לבצע,
קצרו הצלחות ושבחים.
זה בִּגנות הנחישות, השכנוע,
זה בִּגנות לְרַצון הברזל.
שלא ייכוף, לא ייהסס, לא ינוע,
מחזון למולדת ואל.
ומול חזון, ההגיון הצנוע,
לא ירעים וגם לא יישאל.
והתמונות השקטות מן הקבר,
התחלפו אל האייטם הבא.
וראש ממשלה, כולו גבר,
הלהיט, התעקש וליבה.
וירעמו מקלטי טלוויזיה
באמיתות מוצקות מפלדה.
לא היסוס, לא פקפוק, לא ריוויזיה.
לא הרהורים של כפירה או בגידה.
זה בגנות הברק והקסם,
מנהיגות חייתית, מלהיבה,
גְנות הניגון שסוחף את העדר,
כתצוגת זיקוקין מרהיבה.
שהביא כבר עמים לסף אֶפֵר,
בתרועת מלחמות נבובה.
זה בנגות הברק והקסם
זה בגנות נחישות וגבורה.
זהו שיר המפאר את הקרן
של מנהיגות שקדנית, אפורה.
זהו שיר השדה והכרם.
זהו שיר מלאכה ותורה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה