בכל דור ודור עובר השרביט
מהאם שהניעה לבן שהביט
מאב לבתו, בגאווה תהומית
בטפיחה על השכם או הפיכה מדינית.
וכל דור ודור נעמד אל העול,
ומוביל את ארצו אל מחר מאתמול.
דור הנפילים ואחריו דור תש"ח
שנטעו את השתיל שצמח וצמח,
שאילפו את הארץ ופרצו בה חרך
של אור, ושל חוק ושל דין מבורך.
שהשאירו חותם על דפי הספרים.
שנאספו אל הארץ מקצות הימים.
שנאספו אל הדגל ונאספו למלוכה
בכל תחומי החיים הם נשאו הצלחה,
בהגנת היישוב ובכיבוש המלאכה,
ותקומה לאומית הם נשאו בברכה.
וכשירדו מבמה בסיום תפקידם,
הם בנו את הארץ ובנו את העם.
מדור לדור הלפיד מועבר
ואחרי המייסדים עלה הצבר
שכבש ופרץ ובָּנה וקבר
שטמן צינורות באדמת המדבר.
שהקים בארצו חברה של מופת
עם ספר ודרך, עם חרב ואת.
זו הירושה שקיבלתם, אמהות ואבות.
חברה של מופת, עם דרך ואות,
מצויה בתנופה וממתינה לבאות
כשעליתם אתם לתפקידכם בבמות.
ונדמה היה שדרככם ממתינה,
כשאחזתם בהגה לפני שלושים שנה.
שלושים שנים של עשייה מבולבלת
עשייה בלי תכנית או מטרה מקובלת
בלי חזון משותף לאחד עם ומולדת
סביב עשייה לאומית, או תכנית או תוחלת.
ובשלושים שנים של התקוטטות לאומית,
התחלפה התקווה באדישות עקשנית.
מעמד הביניים נשחק כאן עד דק.
מורה או שוטר מתפרנסים במחנק.
מעמד דיפלומטי הורע ונמחק,
והגוש בגרון כבר הפך למוצק.
ומה תוכלו להראות בתמורה?
השקל הפך למטבע בר המרה.
כנסת מופקרת איבדה את כבודה,
השלום שהתחלתם הוא תקווה אבודה,
אלפים מופקרים לקבלני עבודה
וכל ניסיון לשינוי מוכתר כבגידה.
אך קו טלפון מקבלים היום ללא תור,
ומט"ח לא מוכרים כבר בשוק השחור.
המדינה בה גדלנו היא חזון מתרחק,
המרחב הפוליטי מצטמק ונמק,
צניעות ציבורית היא זכרון מתרפק,
סחורה נדירה ששוב אין לספק.
אז סלחו נא, הורינו, אם נדרוש השרביט.
כי תורנו הקדים, והוא בא בתזזית.
תורנו לקחת ולאחוז במושכות
לערוך ללא טקס חילוף של דורות,
ובתזזית נעורים שמרעידה עולמות
יתיישבו מול ההגה ילדי הנרות.
הם נערי הנרות וילדי הירח
והגיע תורם לעמדות המפתח.
הגיע תורם והם צועקים ברחובות,
בזעם רועם ולחיים סמוקות,
בתעוזת נעורים ובריאות מלאות,
להזרים חיים בעורקיה של הארץ הזאת.
הם זועקים ברחובות וזועקים בכיכר
הם תובעים את היום ותובעים את מחר.
מהאם שהניעה לבן שהביט
מאב לבתו, בגאווה תהומית
בטפיחה על השכם או הפיכה מדינית.
וכל דור ודור נעמד אל העול,
ומוביל את ארצו אל מחר מאתמול.
דור הנפילים ואחריו דור תש"ח
שנטעו את השתיל שצמח וצמח,
שאילפו את הארץ ופרצו בה חרך
של אור, ושל חוק ושל דין מבורך.
שהשאירו חותם על דפי הספרים.
שנאספו אל הארץ מקצות הימים.
שנאספו אל הדגל ונאספו למלוכה
בכל תחומי החיים הם נשאו הצלחה,
בהגנת היישוב ובכיבוש המלאכה,
ותקומה לאומית הם נשאו בברכה.
וכשירדו מבמה בסיום תפקידם,
הם בנו את הארץ ובנו את העם.
מדור לדור הלפיד מועבר
ואחרי המייסדים עלה הצבר
שכבש ופרץ ובָּנה וקבר
שטמן צינורות באדמת המדבר.
שהקים בארצו חברה של מופת
עם ספר ודרך, עם חרב ואת.
זו הירושה שקיבלתם, אמהות ואבות.
חברה של מופת, עם דרך ואות,
מצויה בתנופה וממתינה לבאות
כשעליתם אתם לתפקידכם בבמות.
ונדמה היה שדרככם ממתינה,
כשאחזתם בהגה לפני שלושים שנה.
שלושים שנים של עשייה מבולבלת
עשייה בלי תכנית או מטרה מקובלת
בלי חזון משותף לאחד עם ומולדת
סביב עשייה לאומית, או תכנית או תוחלת.
ובשלושים שנים של התקוטטות לאומית,
התחלפה התקווה באדישות עקשנית.
מעמד הביניים נשחק כאן עד דק.
מורה או שוטר מתפרנסים במחנק.
מעמד דיפלומטי הורע ונמחק,
והגוש בגרון כבר הפך למוצק.
ומה תוכלו להראות בתמורה?
השקל הפך למטבע בר המרה.
כנסת מופקרת איבדה את כבודה,
השלום שהתחלתם הוא תקווה אבודה,
אלפים מופקרים לקבלני עבודה
וכל ניסיון לשינוי מוכתר כבגידה.
אך קו טלפון מקבלים היום ללא תור,
ומט"ח לא מוכרים כבר בשוק השחור.
המדינה בה גדלנו היא חזון מתרחק,
המרחב הפוליטי מצטמק ונמק,
צניעות ציבורית היא זכרון מתרפק,
סחורה נדירה ששוב אין לספק.
אז סלחו נא, הורינו, אם נדרוש השרביט.
כי תורנו הקדים, והוא בא בתזזית.
תורנו לקחת ולאחוז במושכות
לערוך ללא טקס חילוף של דורות,
ובתזזית נעורים שמרעידה עולמות
יתיישבו מול ההגה ילדי הנרות.
הם נערי הנרות וילדי הירח
והגיע תורם לעמדות המפתח.
הגיע תורם והם צועקים ברחובות,
בזעם רועם ולחיים סמוקות,
בתעוזת נעורים ובריאות מלאות,
להזרים חיים בעורקיה של הארץ הזאת.
הם זועקים ברחובות וזועקים בכיכר
הם תובעים את היום ותובעים את מחר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה