יד מכוונת

הארץ זועקת והמדינה רעשה.
הממשלה מתחמקת בכחש.
אלפי דונמים הפכו חורבה
בעוד שרים מתָרצים חוסר מעש.
בתים עָשֵנים וצוערים הרוגים
זעזעו את העם מעלה-מטה.
וּמבקר המדינה זעק מול שרים:
נכשלתם - אז לכו הביתה.

אלי ישי נכשל כשר פנים.
את תפקידו לא השכיל לבצע.
לא היו לו הפנאי, ואולי כישורים,
לנהל את מערך הכיבוי הגווע.
במקום בו נדרש להוביל וּלְנהל
לא ניהל, לא הוביל, לא נשמע.
ומערך הכיבוי ששיווע לַאֵל
לא זכה למנהיגות מכווינה.
          אך פרופסור שטייניץ אינו שר כושל.
          סיעתו נתפסה במדיניות לה כיוונה.

אם אלי ישי בכישורים נלעגים
לא עמד בדרישות תפקידו,
הרי שטייניץ נתפס לא בחדלות של אישים,
אלא באסטרטגיה שבבסיס תפקודו.
להרעיב מערכת עד אינה מתפקדת,
בכשל בולט ומכאיב.
ואז לקוראה לרפורמה נדרשת -
כי הכיצד תתפקד בלי תקציב?

הוא בלהט מפריט, מצמצם, מפטר,
כאילו תפקידו של שר האוצר
איננו לספק קיום טוב יותר,
אלא רק לתפקד כגזבר.
לשמור בקיצוץ את משמר הקופה -
הרי כך תיאר תפקידו לַמְבַקֵר -
ועלינו לומר לו בזרוע תקיפה,
שתפקידו מקיף עוד יותר.

השר בכיסאו הוא הקברניט של המשק.
הוא-הוא הנווט הְעַסוק.
ידו הקטנה היא היד המכוונת
את היד הנסתרה של השוק.
הוא האמון על רווחה ושגשוג
על קיום ההזדמנות השווה להצליח.
וכשהשר מחבל במנגנון או שירות
את אזרחיו הוא קובר ונועל על בריח.

מערך הכיבוי, הכבישים, המשפט,
כולם רועדים מפני זו השיטה.
ראשית התקציב יישחק לו לאט
עד שישבקו - אז תוצע הפרטה.
שריפה בכרמל לא הייתה מטרתו.
להרוגים ונספים לא כיוון.
אך דחיפת מערך הכיבוי למותו,
כך שלא יתפקד - דווקא כן.

תקציב המדינה הוא הכסף שלנו.
יגענו רבות לשלמו במיסים.
וזכות די ברורה עומדת כאן לנו
לנצלו לקבל מהמדינה שירותים.
האוצר ממנף התקציב לקידום דעותיו,
והזמן בא לומר זאת בקול רם וברור -
מניעת שירות מהעם בידיי חבר פקידיו,
הרי זו קשירת קשר נגד הציבור.