יום ראשון, 20 ביוני 2021

נסיגה לקווי 95'

עוד בטרם התיישבו שרי הממשלה החדשה בכסאותיהם, החל נתניהו בטקטיקה של אדמה חרוכה – בטקס השבעת הממשלה עצמה נשא נאום מפלגתי, דווקני, בלתי ממלכתי, והודיע בפה מלא שזו תהייה דרכה של האופוזיציה אותה הוא מתכוון להנהיג – להלחם בממשלה בכל שעל, לתקוף בכל הזדמנות, ולא להניח יום אחד של רגיעה, עד – הוא מקווה – שהממשלה תפול והציבור ימליך אותו בשנית כראש ממשלה. לעובדה שהתנהגות זו עצמה היא זו שגרמה לציבור להחליפו בתפקיד מלכתחילה, לא התייחס יושב ראש האופוזיציה החדש-ישן.


עוד לא יבשה הדיו
על ממשלה חדשה
עוד לא נחתכו כל הסרטים.
והאיש שכבר לא
ראש ממשלה
בקולו הזחוח עלה והרעים.
כאילו עמד במרפסת מעל הכיכר
ולמרגלותיו ארונות ותמונות של מדים.
 
כאילו נפתלי בנט היה רבין עצמו.
והשנה היא עדיין תשעים וחמש.
ונתניהו – פוליטיקאי כושל שאיבד תפקידו –
היה מנהיג ככרות של רעם ואש.
 
  
לא שעה של טקסים,
לא אחדות ממלכתית.
גם לא חפיפה מסודרת בענייני ממשלה.
נתניהו הצהיר,
בקטנוניות מפלגתית,
על כוונתו הברורה, קבל עם ואומה -
הוא רוצה לחזור חזרה לתפקיד
שממנו נזרק בשם טובת המדינה.
 
הוא יילחם בכיכר ויילחם בצמתים.
הוא ימתין לאיטו לשעת כושר.
במעגלי המתנה איטיים, נחושים,
הוא יחוג מעל לראשך בכל בוקר.
 
 
זה האיש שהסית
ופילג את העם,
וארבע פעמים לא קיבל את קולו.
ובעתידו של האיש
וועדות חקירה
על קורונה, על גז, צוללות, ומה לא.
וליריביו היושבים סביב שולחן ממשלה
כמה סיפורים עוד וודאי השאיר לגלות.
 
זה האיש שעסק בוועדת הכספים
באמצע משבר לאומי – בכיסו הפרטי.
זה האיש – שחושב שהוא מנהיג המונים –
הוא מועמד צולע עם קלון משפטי.
 
 
הוא יחוג סביב ראשך,
רעב ורזה,
כמו תן שטעם שלטון לא שוכח.
עם סמוטריץ' ובן גביר
יירק שנאה מהפה,
אך זה לא כלב נושך – רק כלב נובח.
העוף הדורס הזה כבר זקן ועייף.
הוא זקן ועייף. זה רק נשר קירח.
 
כי טפריו כבר קהים ומקורו התרופף.
גם אדלסון כבר לא ישלח מזומן.
כי בנימין נתניהו כבר זקן ועייף.
זהו נשר קירח מכאן ומכאן.

יום ראשון, 13 ביוני 2021

שמחו בחורים, כי נגמר

 שיערנו סתור וחרוך
וכמעט כבר נואשנו אמש.
כי תמיד הלילה חשוך
קצת לפני עלות השמש. 
אך הנה עם בוא הזריחה
העולם שוב בהיר ומואר
ונשמעת אנחת רווחה:
"שימחו, בחורים - כי נגמר."


כי נגמר. כי זה תם. כי צרחות הטירוף
שהיו כבר פיסה מן הנוף,
נמוגות כמו חלום מסוייט ורדוף
כמו זכר גלים על החוף.
וניצחנו היום, אולי, רק את האיש.
ואת זה עלינו לזכור, לא לשכוח. 
המאבק לפנינו עוד ארוך ומתיש - 
אך היום מותר לנו, גם, קצת לשמוח.


ואכן המסע שלנו עדיין לא תם
וסדרי בראשית לא הפכנו.
לא מנוחה ללוחם, לא גאולה לעולם,
אין בנצחון שנצחנו. 
אך אל תתפתו, חבריי הקוראים,
למשוך כתפיכם בייאוש.
כי הוכחתם, מול פני עסקנים ושרים,
את נצחון הציבור הנחוש.


כי מתחתם היום בחול את הקו.
כי פדיתם את כבוד האומה. 
כי יריב מסוכן וחבר שריו,
יורדים כעת מן הבמה. 
כי מיריב מסוכן ונחוש,
ומברית חשודים מלוכדת,
ממלתעות של אובדן וייאוש - 
חילצנו אותך - מולדת. 


כי מיריב מסוכן ונחוש,
ומברית חשודים מלוכדת,
ממלתעות של אובדן וייאוש - 
חילצנו אותך, מולדת. 

כי נגמר. כי זה תם. כי צרחות הטירוף
שהיו כבר פיסה מן הנוף
נמוגות כמו חלום מסוייט ורדוף,
כמו זכר גלים על החוף.

כי הנה, עם בוא הזריחה
העולם שוב בהיר ומואר.
ונשעמת אנחת רווחה:
"שימחו, בחורים - כי נגמר."