עוד
לא יבשה הדיו
על
ממשלה חדשה
עוד
לא נחתכו כל הסרטים.
והאיש
שכבר לא
ראש
ממשלה
בקולו
הזחוח עלה והרעים.
כאילו
עמד במרפסת מעל הכיכר
ולמרגלותיו
ארונות ותמונות של מדים.
והשנה
היא עדיין תשעים וחמש.
ונתניהו
– פוליטיקאי כושל שאיבד תפקידו –
היה
מנהיג ככרות של רעם ואש.
לא
אחדות ממלכתית.
גם לא
חפיפה מסודרת בענייני ממשלה.
נתניהו
הצהיר,
בקטנוניות
מפלגתית,
על
כוונתו הברורה, קבל עם ואומה -
הוא
רוצה לחזור חזרה לתפקיד
שממנו
נזרק בשם טובת המדינה.
הוא
ימתין לאיטו לשעת כושר.
במעגלי
המתנה איטיים, נחושים,
הוא
יחוג מעל לראשך בכל בוקר.
ופילג
את העם,
וארבע
פעמים לא קיבל את קולו.
ובעתידו
של האיש
וועדות
חקירה
על
קורונה, על גז, צוללות, ומה לא.
וליריביו
היושבים סביב שולחן ממשלה
כמה
סיפורים עוד וודאי השאיר לגלות.
באמצע
משבר לאומי – בכיסו הפרטי.
זה
האיש – שחושב שהוא מנהיג המונים –
הוא
מועמד צולע עם קלון משפטי.
רעב
ורזה,
כמו
תן שטעם שלטון לא שוכח.
עם
סמוטריץ' ובן גביר
יירק
שנאה מהפה,
אך זה
לא כלב נושך – רק כלב נובח.
העוף
הדורס הזה כבר זקן ועייף.
הוא
זקן ועייף. זה רק נשר קירח.
גם
אדלסון כבר לא ישלח מזומן.
כי
בנימין נתניהו כבר זקן ועייף.
זהו
נשר קירח מכאן ומכאן.