יום שבת, 19 בינואר 2013

זכות מדממת

נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, החל השבוע בקידום הרפורמה שהבטיח להסדרת כלי הנשק הפרטיים בארצו. 

כששקעה החמה על השנה שעברה,
באל.איי. ודי.סי. וניו יורק,
המונים שם נשפו בהקלה מוזרה,
ועול נגול מכמה לבבות.
הייתה זו שנה אכזרית וקשה,
שכיוונה להכאיב ולפגוע.
פעוטות נרצחים במחזה מרושע,
וצופים הנורים בקולנוע.

לאומה רגילה באקדח ובירי,
הנושאת על כל שכם רובה,
הייתה זו שנה ארורה ומצמררת
הנושאת חשבון נפש כבד.
וחשבון נערך בכל לב וכל נפש,
ביגון שאפף את כולם -
על משפחות שבילו בדמעה וברפש
כך את חג המולד באבלם.


הצגת בכורה וזוגות צעירים,
מתאספים באולם הקרנה.
ויושב מחופש שם בין שאר הצופים,
הוא נושא בחיקו מתנה.
במהרה ינתר לו בין כל היושבים,
ויקצור אותם כך, במקלע.

'אין לנשקי מלחמה מקום בקולנוע,'
אמר הנשיא בקול נחוש וגוער. 
ולא נעים לשאול הנשיא, בלי לפגוע,
אם יש מקום באולם לכלי נשק אחר.



כי הפצע כואב, וסמוק הוא הדם.
והנשיא - הוא גמור ומנוי.
מול תמונות ילדים נטמנים בקברם,
הוא ינהיג למזור ושינוי.
ממחזות היגון שהכה באומה
הם יצמיחו טובה וגם חסד.
מול התנגדות ימנית משונה, עגומה,
הם ינקו את הרְחוב מכלי נשק.

וחקיקה רק לפני כשבוע אושרה,
וניו יורק מובילה את המסר - 
שם הוחלט שכעת מחסנית למכירה,
תמנה שבעה כדורים, ולא עשר!


טבלאות עמוסות והרי נתונים -
המידע כבר מוצג עיני כל.
על פירות באושים של קניית אקדחים
כֵּמו עוד עגבנייה במרכול.
אנגלייה, שוויץ, צרפת או גרמניה,
או ישראל על הים התיכון -
ספירות הגופות נמוכה בַּן פי כמה,
כי כלי נשק דורש רישיון.

כי שינוי בחוקה הוא כואב ומפחיד,
ודורש הסכמה מפרכת.
אף זוהי הדרך לגמילה אמיתית,
מזכות הזויה, מדממת.

יום שבת, 5 בינואר 2013

חתונה סורית

לוחמי חירות רבים קשרו בריתות זמניות עם גורמים קיצוניים שהתנגדו למשטר הקיים, ולעיתים קרובות מצאו שהיום שאחרי החליף רודנות אחת באחרת - בדיקטטטורה של הפרולטריון, בערכים דתיים מדכאים או בנשיאות אוטוריטרית. גורמים שהתרגלו לקשור כל דוגמא של מאבק חמוש ועיקש ברודנות לערכים של חופש וחירות, הופתעו בוודאי לשמוע על הפתווה החדשה שפרסם הפוסק הסעודי מוחמד אל עריפי המתירה ללוחמי המרד הסורי לעסוק באונס קבוצתי. כדי להמנע מתופעה של יחסים מחוץ לנישואים, הציג הפוסק המלומד מנגנון של נישואים קבוצתיים מוגבלים בזמן, שיפקעו בתוך כמה שעות, "על מנת שיגיע תורו של כל לוחם."

הם לוחמים לחירות, אדמתם בוכייה,
ועמם - הוא נחוש ונכון.
כבר שנתיים בקרב, בתנופת עשייה, 
לוחמים עד כדור אחרון. 
כבר שנתיים בקרב, ונפשם הומייה,
למגע וליטוף ופריון.
והמטיף הנבון, והוא רב תושייה,
כבר הגה ממוחו פתרון.


כך מוחמד ל'עַרִיפִי, איש דת מכובד,
התבודד במנזר אדיקוּת.
וממוחו הקודח, חריף וגם חד,
הבליח ברק של פשטות.
את לוחמי הגבורה הקמלים שם בדד,
נחַתן לשעה של פריצות.
ועלמה אקראית, שתחלוף לה ליד,
תגוייס למצווה ושליחות.
          'ואותה העלמה,' הוא הוסיף מעוּדַד,
          'תחותן לחולייה או לגדוד.'


נערה צעירה, ברחובות הרוסים,
תמלט - ורודפים אחריה.
ואם תתפס היא תודֵה לַאלים - 
תודה שלא תשתקף מעיניה.
זהו יום כלולתה. חתונה בלי ורדים.
היום המאושר בחייה.
כך תחגוג את יומה כששמונה לוחמים
נוהרים וגונחים מעליה.


זוהי דת השלווה של נביא השלום,
אלו הם לוחמי חירות וזכויות.
אלו פלוגות המורדים הנושאים בגאון
את דגלן של סיעות לוחמות.
אותן הסיעות מתהדרות בחזון,
מתהדרות בתמיכת האומות.
ואם ינצחו עד שררה ושלטון,
ישְכּחו תקריות מביכות.
          אך חירות שנולדה בהפקר ובִּיזְיוֹן
          לא תשכח את הפתווה הזאת.