יום שני, 12 בדצמבר 2011

אנחנו הסקטור הפרטי

ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, נשא היום דברים בועידת גלובס לעסקים, בהם תקף את אלו שמתעסקים בדרך חלוקת העוגה הכלכלית והגן בתוקף על המגזר הפרטי, שלדבריו הוא-הוא שמייצר את העוגה הזו עבור כולנו.

'התחלתי כשוטף כלים', מספר לנו ראש ממשלה,
ומי שעוד ממשיך להאמין לו, תוהה לכמה זמן זה היה.
ואחרי שנטרל חשדותינו, הוא ממשיך להטפה של מוסר.
'הכלכלה לא נעשית מאליה, העבודה היא הצמיחה של מחר'.

'יש מי שהסקטור הפרטי הצומח, נדמה בעיניו כנמר.
אך בעיני הוא סוחב את כולנו, אציל כמו הסוס הדוהר.
'לא ארסן זה הסקטור, לא נוסיף לו רתמות ומשא.
לא נהפוך למזרח גרמניה, שמקדשת כלכלה מעושה.'

'איך נדבר על חלוקה או על צדק, מבלי שמישהו יאפה כאן עוגה?
כך במדינות מזרח אירופה, הגיעו אל סף עוני נורא.'
וכך בזחיחות הוא מטיף לו, מתלהג בקולו הבוער,
ואולי הסנוורים שם מכים בו, והוא שכח אל מול מי הוא דובר.

כי איננוּ עובדי מדינה, ואיננוּ צרכני קצבאות -
אנחנו המגזר הפרטי, שדיברת עליו נפלאות.
אנחנו בזיעת אפינו, כל יום אופים העוגה.
אותו תוצר שאתה מתגאה בו, מאיתנו ובנו הוא בא.

כשיצאנו וקראנו לצדק, לא ביקשנו רחמים או צדקה.
לא ביקשנו תוכנית של חומש, ולא ביקשנו תוכנית חלוקה.
ביקשנו בקשה פשוטה, שנישאה על זעם עמוק -
ביקשנו להסיר הרתמות מעלינו, צעקנו כי סיימנו לשתוק.

המגזר הפרטי לא טורף הוא. הוא סוס עבודה נאצל.
הוא נושא על כתפיו את המשק - ביטחון, קצבאות וממשל.
אך הסוס שמושך את המשק, אם תתן בו מבט קפדני,
הוא סוס מוכה ועייף, שנוהג בו עגלון נצלני.

עם כל עוד רתמה שקשרו בו, כל משא שהונח על כתפיו,
הסוס עוד רטן והמשיך לו, מתנשף ומשנס את מותניו.
וכשסבלנותו לבסוף התפקעה לו, כשיצא לצעוק זעמו,
לא רחמים או צדקה הוא חיפש לו. הוא חיפש את פירות עמלו.


ראש ממשלתנו צעיר הוא, בקושי מלאו לו שישים.
הוא אולי לא מכיר את הלקח, שבעבר למדו עגלונים:
זהו טבעו הבסיסי של הסוס, שמשא מועמס על כתפיו.
תחילה רוטן הוא, כעוס, ואז מעיף העגלון מעליו.

איננוּ נמר אכזרי ומסוכן. אך גם סוס לא כדאי לעורר.
פן ינער העגלון מעליו, וישים לו עגלון אחר.
פן יגלה אדון נתניהו, שגם עליו אפשר לוותר.