יום שבת, 23 בנובמבר 2013

סליחה, טעות

בעוד הקרבות ממשיכים להשתולל במלחמת האזרחים בסוריה, נפצע מוחמד פארס, לוחם מצבא 'המדינה האסלאמית של עיראק והלבנט' והובא לבית חולים שדה של המורדים. בבית החולים יתכן שקרא בשמותיהן של שתי דמויות מפתח שיעיות, דבר שהביא את הלוחמים הסונים שסביבו להניח שמדובר באחד מלוחמי המשטר העלאווי שנפצע בקרב ונאסף יחד עם חיילי המורדים. הדין הצבאי היה מהיר - מוחמד נלקח מבית החולים וראשו נערף בחרב, פן יראו וייראו. מאוחר יותר, כשהתבררה זהותו האמיתית של הנידון, פרסם הארגון הודעת 'מחילה וחרטה'. "אנו קוראים לאלוהים לקבל את מוחמד אל ממלכתו ולסלוח לאחיו שניסו לפטור אותנו מאויבי האל ומאויבינו," נאמר בה.


זו זריחה מדברית. הנה ג'יפ נעצר.
עציר נזרק על ברכיו על הכביש.
תחנונים נואשים על האספלט הקר,
והרי חרב מונפת לה חיש.
הוא הביט בעיניים ולא מצא שם רָחַם.
לא מצא שם ספק ולא לֶבֵט.
רק חייל בצבאו הקדוש של העם.
ומלחמתו, נחרצה ונלהבת.

זה לוחם בשם אל ובשם החירות.
בליבו נחישות וקור רוח.
הוא נקרא למשפט, הוא נקרא לשירות.
הוא נקרא אל הכס. הוא קשוח.
זהו דינם הנורא של משפטי הבזק.
של משפטי שדה מהירים.
דינם הוא נחרץ וזריז כברק.
הוא מכה בְּאשם, וחפים.

להרשיע ניתן בעוצמת הברק.
בפלדה של להב או הֶדק.
זיכוי, מטיבו, הוא פחות מתקתק.
מילים בעל פה או על פתק.
הרי ראש לא יגליד שוב אחרי שנותק.
ולנידון, בזיכוי, אין כבר חלק.
זה טבעו הנורא של משפט הבזק -
כה נחוש, כה נחרץ כמאכלת -

שצדק שבא בזריזות וגנבה,
בלילה חשוך ורחוק,
משופט הלהוט כחיה רעבה,
לאכוף בברזל את החוק -
שצדק שבא בזריזות וּבְּלְאָט,
רחוק מכל אור ועדים,
לא יהיה בו לא צדק ואף לא משפט,
רק דברי התנצלות עמומים.

יום שבת, 16 בנובמבר 2013

ברוך שובך

השבוע, אחרי שזוכה בפלילים, הושבע חבר הכנסת אביגדור ליברמן לתפקיד שר החוץ. העובדות שעליהן מסכימים שני הצדדים, לפיהן קיבלו חברות בשליטת משפחתו של ליברמן מיליוני שקלים עבור שירותי "ייעוץ" לא מוגדרים, גרמו לגבות רבות להתרומם בגין הזיכוי בבית המשפט. אך משקלו הייחודי של ליברמן בחיים הציבוריים, מוטב שיעמוד לדין הבוחר, ולא לדין הפלילי. אדרבא - אחרי עשרים שנה של עשייה ציבורית, אחרי חמש מערכות בחירות, אחרי אין ספור הבטחות חקיקה, וכהונות כשר חוץ, שר תשתיות, שר לעניינים אסטרטגיים ושר תחבורה - כולן ללא הישגים משמעותיים - בוא והתמודד במגרש הפוליטי.


עטויים בגלימה, עטופים בכבוד,
נישאים הם מעם וּמְאיתנו.
תפקידם הוא יום יום לקבל החלטות,
אך ההחלטה הזאת - היא שלנו.
יתכן שהשר הוא מושחת וגנב.
אך ההחלטה חשובה עוד יותר,
והאיש לא יידון. ייכלא. כי מוטב -
שייחרץ לו מול דין הבוחר.

רק אל תהפוך לקדוש מעונה,
לתקווה הגדולה שהחמיצה.
לאיש החזק, שכוחו העולה,
סוכל בפסק דין וקומבינה.
לא. רק בוא והסבר לציבור בוחרים,
בקול עמוק ושקט, אנליטי,
עשרים שנות קריירה חסרות הישגים.
בוא הפסד במגרש הפוליטי.

כשר חוץ כושל שהתגרה באומות
שצעק בִּרְגעים של שתיקה.
כמנהיג של ח"כים ומנהיג של סיעות,
שנכשל ביוזמות חקיקה.
הצגתָּ דימוי נחרץ ומזהיר,
כאיש חזק המנהיג את העם.
ובעשר שנים של תפקידי שר בכיר,
אף הישג על שמך לא נרשם.

"פטריוט ציוני בשליחות ציבורית.
מחוקק שישנה את החוק.
איש ישר וחזק, שמבין ערבית."
כך אמרת, בלי חיוך ובלי צחוק.
מחוקק בלי חוקים, ללא תוקף ברור,
שסוער גם מול אופק בהיר.
צא מבית המשפט והסבר לציבור.
הרי יש לא מעט להסביר.
אם בתך השתכרה, והיא רק בת עשרים,
מיליונים - על ייעוץ מסחרי,
ובכן, בוא והסבר לציבור בוחרים -
בוא הפסד במגרש ציבורי.

כשכל יוזמת חקיקה אכולה בשנאה,
טיפשית, רדודה, פופוליסטית,
לא מגיעה אפילו לכלל הצבעה,
גם עם כל כוחך הפוליטי;
אם כשר בכיר שמנתב ממשלות,
עם מפלגה גדולה, ממושמעת,
אין הישג יחיד בו תוכל התגאות,
בעשרים שנות קריירה פורחת,

אם אתה, יקירי, בזקנך השחור,
הוא הסכנה הגדולה, הפשיסטית,
ובכן, הסכנה הגדולה הזו עוד תעבור.
בוא. הפסד במגרש הפוליטי.