יום שישי, 27 ביולי 2012

ריח של רקב

השמש יוקדת            בשמים רותחים
והלהט נספג בקירות,
וריח של רקב,            סירחון לא נעים,
עומד באויר הרחובות.
לא שלוליות של ביוב,            לא ערימות של אשפה,
הן מקור הריחות הצורמים.
הריח עולה            מהייאוש שפָּשַה
מקריאה בכותְרות עיתונים.

מפלגת שלטון            קונה בנזיד
נציגי מפלגה מתפוררת.
מדיניות כלכלית           יהירה, הרסנית,
מצליפה בחברה הנפרמת.
מפקד משטרה            מגורש לביתו
אחרי פרשות מרובות בשנים.
ושידור ציבורי            נחמס כמטמון
בידיי שליחי שלטון ממונים.


אך לפחות            לאד הסורח
הם חשבו ומצאו פתרון:
אם מהעיתונים            עולה כאן הריח,
הן יחביאו את כותְרות העיתון.

כך פנה            משרדו של רוֹהָ"מ
לאנשי ארכיון המדינה
ובמהלך ציבורי            מבוזה וּמְגושם
הפעיל סמכות מגונה -
את דו"ח ועדה            שמינה בעצמו
לבחינת מדיניות כלכלית,
הוא הכריז כסודי            והסתיר מעמו,
החביאו מבחינה ציבורית.

פסיקות וצווים            לאיסור הפרסום
מונפקים חדשות לבקרים
בפחדנות ציבורית            שממסדת כרסום
באמון הציבור בשוטרים.

וּמִרְקַע ציבורי            וגלי האתר
הופקעו מחזקת הציבור
כשסינון אכזרי            מעקר ומעוקר
השתלטו על רשות השידור.
כך פקידים ממונים            של מפלגת שלטון
מדיחים קריינים לא נוחים
ומקפידים להבהיר            מה הקול הנכון
לו יסכימו למלא מסכים.


"אנחנו העם"            נפתחת חוקה בנֵכַר
באמירה נכונה וערכית,
כי היא מיד מבהירה            בקול ברור ומבואר
למי סמכות אחרונה, ריבונית.
וגם אנחנו, העם,            היושב בציון,
זקוקים אולי לתזכורת.
ללמוד שתפקיד            האזרח הנבון
הוא להעביר ולזעוק בביקורת.


"אנחנו העם",            כך נזעק מלוא גרון
"וההחלטות מתקבלות על ידינו".
ולשמור עיניים            פקוחות על שלטון
הרי זוהי תמצית תפקידנו.
ובזעם אצור            שמפיל ממשלות
שכבר הפיל ממשלה לא אחת
בראש זקוף            וּבריאוֹת מלאות
נזעק לשלטון המושחת:

אם אינכם יכולים            אם אינכם מוכנים,
לעמוד לבחינה ציבורית,
אולי מוטב תזחלו            אל מיטה וסדין
ותתכרבלו בתנוחה עוברית.

אך אם רצונכם            לשרת את העם
כנבחרים בממשלה ובכנסת,
אנא זכרו              אותו לקח מובן -
השחיתות, בסוֹפה - היא נמאסת.

וכשתגיעו עד נַפֵש            כשתתקעו בגרון
כשלא יוותר גבול שעוד לא עברתם
שתי מילים ותיקות            שכבר מוטטו ממשלות
יזכירו אימה ששכחתם.
על כל קיר נטוש            בגרפיט ומכחול
ייכתב - 'מושחתים נמאסתם'.

שתי מילים ותיקות            שכבר מוטטו ממשלות
שתי מילים שבצדק הרווחתם.

יום שישי, 20 ביולי 2012

בין שני פיגועי התאבדות

השבוע חזינו בשני פיגועי מתאבדים
שבחרו במוות מטורף אך נחוש
האחד נתן את חייו לפגיעה בחיים
השני התאבד על חומות הייאוש.

שניהם בחרו בלהבות מאכלות
כהספד שיהלל מותם.
זה נשרף על מזבַּח משטמות
האחר, על מזבֵּחַ העם.

האחד איש דתי, שוודי או לא,
שיצא להכות בכופרים.
שני איש עסקים שאיתרע מזלו
ונקבר בחובות קטנטנים.

השבוע חזינו בשני פיגועי מתאבדים
שבחרו במוות מטורף אך נחוש.
האחד במותו תקף החיים,
השני התאבד על חומות הייאוש.

הראשון מינה עצמו כמלאך נקמות,
כאראל עצמאי של שנאה.
וניפץ את ראשו על תל הדמעות
בתקיפה אכזרית ומגונה.

השני יצא כדון קישוט ללא חַת
לעקור הרים ממקומם.
והוא הביט בהרים שהחזירו מבט,
וביודעין - התלקח מולם.

ומוסר ההשכל, חבריי, סגרירי -
כי הדמיון עולה עוד שלב.
שניהם במותם לא יכלו להרים,
ושניהם, אולי, מתו לשווא.

יום שישי, 13 ביולי 2012

להטוט קסמים

מאה ועשרים זוגות עיניים קרועות
ויד מרחפת מעל כובע קסמים
הן מביטות בקוסם המחולל נפלאות
והיונים נעלמו והארנבים מקפצים.
הוא שולף דף נייר ושתי משקולות
ועל פניו הבעה של ריכוז לא גשמי
"לקסם הבא," הוא מרעים בקולו
"אעלים את החוק הבינלאומי."
               ---
חוק בינלאומי, ואמנות ומנהג
ומאה שנים של הסכמה עולמית
ונציגי המדינות ובית דין בהאג
ואמנת ז'נבה שנכתבה ברביעית -
כל אלו יחדיו יצרו פרודוקט מרטיט:
מערכת משפט שמעל למדינות.
ובפרט עסקינן  באמנה הרביעית
על אוכלוסיה אזרחית ומערכת זכויות.

אחרי מלחמה שקרעה יבשות
התאספו האומות והכתיבו חוקים
והכתיבו, גם כן, לנציגי ממלכות
על חובות הכובש אל מול נכבשים.
וכך התרחבו חוקי מלחמה,
לכלול את היום שאחרי שוך הקרבות
וקבעו שאל לכובש לגזול אדמה
ואל ליישב תושביו באדמות הכבושות.

היינו עד שיוסדר סיום הסכסוך
ושני הצדדים ישרטטו הגבולות,
ישתלט הכובש על ייצרו החשוך
ולא ישלח אזרחיו להשתלט ולבנות.
עליו לשמור על הסדר, ולכלכל ולמשול
ולשפוט ולדון במשפט מקומי
ועליו להבטיח לָעַם הנישוֹל
פיתוח בסיסי ובטחון קיומי.
               ---
החדר שקט והקהל מתרכז
ושוליית הקוסם כוסס ציפורניו
ורק הקוסם על במה מפזז
מניף שרביטו ומלחש לחשיו.
               ---
שנות דור חלפו מאז נכבשו השטחים
ואזרחים נחושים התמקמו על גבעות
וישראל נמצאת במצב לא נעים
כי מפירה היא חוקים ומפירה אמנות.
המשא ומתן כבר נפסק זה שנים,
ולא ניתן להגיד שהמצב הוא זמני.
לכן מונתה ועדה להגדיר כאן כללים
כיצד יש לנהוג מול חוק עולמי.

כך ישבו חכמים וניסחו בקפידה
מסמך מלומד בן מאות עמודים
וקבל עם ואומה קבעה ועדה
שאכן כך נכתב במשפט העמים:
'שכובש ששולט על שטח כבוש
ינהג הגינות באוכלוסייה מקומית
לא יגזול אדמה ולא יחרים שם רכוש
ולא יקים ישובים בהפקעה חד צדדית.'

'כך פסקו העמים לנכבש וכובש'
קראה ועדה בנחרצות ודאית,
אך גם הוסיפה מיד בקול מתרגש,
'ישראל ושכניה לא נכללים בתכנית.'
'הרי אין כאן נכבש ואין כאן כיבוש,
ונערים על גבעות הם בשר משלנו.
ואין כל ספק שהמחוקק הנחוש
לא התכוון להתייחס למצב כמו שלנו.'
               ---
הקוסם על במה מלהט בקסמיו,
והקהל מביט בו בסקרנות מרותקת.
הוא לוחש לחשים ומנופף בידיו,
ובשרביטו המונף הוא חובט במצנפת.
ושרים בקהל וחברי ממשלה
מחזיקים אצבעות בתשוקה נואשה
עבור זה הקסם הוזמן המופע
וזהו רגע מבחן של ציונות נחושה. 


'אברה קדברה,' לוחש הקוסם
ונשמע צליל של 'פוף' וכולם נדהמים
'חוק בינלאומי לא חל עליכם'
הוא מכריז בבטחה מעל דוכן הקסמים.
הקסם הצליח, הקהל מרוצה.
המופע הסתיים ומנקים האולם.
הקהל קם על רגליו ויוצא
והקוסם זוכה לברכות מכולם.
               ---
והשוליה אורז הציוד ומנקה השולחן
ומתאפק לא לחשוף אמת מאכזבת -
כי בתא הנסתר שמאחורי הדוכן
אמנת ז'נבה - היא עדיין קיימת.

יום שישי, 6 ביולי 2012

ציפיות נמוכות

כבר שבועות שמדברים כאן גבוהה
בקול סמכותי וערֵב
על גיוס חרדים לצבא
במהלך נחוש וכואב.
כך שכשהוועדה התפזרה ובוטלה
בצליל סיום חלוש ועניו
הצופה שמביט בעוולה
יחוש שחזה בסיום מאכזב.

       אך אל תדאג, שאול.
       אל תדאג, ואל תתפטר.
       באמת שלא התאכזבנו.
       הרי לא ציפינו ממך ליותר.


לפני חודשיים דיברתם בחירות,
וצל דמויותכם בָּמנורה,
הפיח בכם כאלה חרדות
שמיד בְרַחתם חזרה.
וכשהסתתרתם עמוק בשמיכות
מפחדים להביט במראה,
הפרחתם כמה הבטחות
על גיוס ושיטת הבחירה.

       וכשהנהנו בשקט, בניד רחמים,
       להבטחות שניתנו במצוקה
       הרי לא ציפינו, ואיננו תמימים,
       שדווקא אתם תכתבו פה חוקה.


אז תנוח, מופז. אל תבער חמתך
להצדיק דברי רהב ריקים.
הרי איש לא ציפה שתשאיר חותמך
כמחוקק בספר חוקים.
ואת ההבטחות שהבטחת כשחיפשת מקלט,
בגאווה ותקיפות מצחיקים,
נשאיר כקוריוז משעשע מעט
בין שועלי קרבות ותיקים.

       אז שָה לך, שאול. אל תתפטר.
       אחוז בכסא הכְבוּדָה.
       הרי בקרוב יבוא פה יום הבוחר,
       ואחריו ממילא תחפש עבודה.