יום שישי, 31 באוגוסט 2012

רחמנים בני רחמנים

ממרומי הדוכן המלוטש ונישא,
הנוף מסנוור בנגוהות.
פנים נשקפים בתחינה מהוסה,
או בקריאה מלווה בדמעות.
עם כס, וגלימה, ופטיש בית משפט
בא הכח לחרוץ גורלות.


משקל המשא וניסיון הדורות
מלמדים כובד ראש וענווה.
פזיזות הדָיַין הממהר לו לשפוט
נושאת אסונות בחובה.
וממשפט למשפט השנים מלמדות
את מידת הרחמים הטובה.


כך רחמנות השופט ומידת המחילה
שזורים במשפט כמו חבל.
והפרטים הקטנים בתמונה הגדולה
דורשים סבלנות, וגם סבל.
אך משכל זאת נאמר, תהדהד שאלה:
האם החלקתם כולכם על השכל?!


שופטת יושבת על כסא בית הדין
וידוע כי זייפה פרוטוקול.
מתפקידה הטקסי, בבושת פנים,
התפטרה בלי אומר ובלי קול.
אך הצעד הבא, הברור לילדים
לא הואילה אפילו לשקול.


נשיא בית הדין, בהדר של מלכות,
שקל עניינה ארוכות.
ורחמן בן רחמן, הוא גילה מתינות,
וחס על כבודה בזוטות.
ובהחלטה שכולה טעם רע וּרְפיסות
יחכה עד צְאתה לגִמלאות.
         וגם שר משפטים, שנרתע מעימות,
         צידד בפשרה שכזאת.


אדם העומד מול הדין בהיכל
ומביא ענייניו לפסיקה,
מצפה, בכסא המורם מקהל,
לדמות מוסרית מוצקה.
ואתם, שבְּחרתם בבזיון מבוהל,
השלכתם אותו בדחיקה.


ממשפט למשפט השנים מלמדות
את מידת הרְחמים הטובה.
פזיזות הדיין הממהר לו לשפוט
נושאת אסונות בחובה.
אך עם ורדה אלשיך, ששכתבה ראיות,
היה למצות את הדין בלי עכבה.
         גם שופטת נכבדת, עתירה בזכויות,
         תעמוד מול הדין כשווה.

יום שישי, 24 באוגוסט 2012

לירוק על עורפם

אחרי דיון ציבורי סוער ורווי יצרים שהתנהל בחודשים האחרונים סביב גירוש הפליטים מישראל, ולאחר שגירושם כבר החל, התבשרנו השבוע שמשרד הפנים הצליח להטיס עשרות מפליטי דרום סודן חזרה לארץ ממנה נמלטו, אך את מזוודותיהם השאיר בינתיים בשדה התעופה בישראל. 





'המציאות היא קשה וטופחת על לחי
ואנשים טובים שרחמים בלבם
לעיתים מוטחים מפָּניה אל דחי
כשמנסים הם לנהוג לאדם כאדם.
כך כפי שלמדנו מניסיון העתים,
לפעמים אין מנוס מלהקשיח לבנו
ולנהוג באחר מנהג בלי רחמים
או לכל הפחות, להסתיר רחמינו.


'ואנשים טובים שבלבם רחמים
אך מוחם שולט ועיניהם עוד פקוחות
נאלצים לעיתים להתנהל בחיים
כפי שהיו פועלים נערי כנופיות.
לעיתים אין מנוס מלסגור שעריך,
מלהניס פליטים חזרה אל מותם.
לפעמים אין מנוס מלהשיט ספינותיך,
ולהפציף האויב בביתו על הים.


'כדי לדאוג בעולם אכזר ונבזה
לשרידה, ושגשוג, ועתיד ילדינו
לעיתים לא ניתן לעזור זה לזה,
ולעיתים אין מנוס מלהקשיח לבנו.
'כך,' מסבירים בדיבור מלבב,
'איש טוב ורחום ינהג בלב גס'
וקשה להבדיל בין שונא לאוהב
כי גם אוהב לעיתים יתנהג כקלגס.


אז איך מבדילים בין תוקפן מהכרח,
שמסיט את עיניו, אך יורה ובוכה,
לבין איש של מדון שלבו מקופח
ושנאה מפעמת בו מלוא החזה?
כשהוא משגר פליט שנמלט מן התופת
חזרה לאימה שבכור מחצבתו,
איש של מצפון יהנהן ביבושת,
אך משגר איתו יחד את מטען מזוודְתו.


ואלי ישי, שאַמוּן על הפער,
שנבחר בסיסמאות ריקות של חֵמלַה,
לא מצא בלבו עוד דמעה ועוד צער,
להעמיס על מטוס את מזוודתם הדלה.

כבר שלפת אותם מכיתות בית הספר,
לגר או פליט לא מצאת פינה.
אך היית חייב, כשטרקת הדלת,
גם לירוק על עורפם במחווה של שנאה?



יום שישי, 17 באוגוסט 2012

החיפוש שפתחתם לשווא




עוד נמשך הניגון שניגנתם לשווא.

שוב, בפעם השנייה בתוך שבועות ספורים, אנו מתבשרים שנמצא אדם שיחליף את מתן וילנאי בתפקיד השר להגנת העורף - תפקיד כה חשוב שבשישים שנות צור ישראל בארצו, מעולם לא נמצא בו צורך קודם לכן.

את המנגינה הזו אי אפשר להפסיק.




עוד נמשך החיפוש שפתחת לשווא,
והדרך עדיין נמרחת אל אופק.
וענן בשמיו, ורוה"מ בשריו,
מצפים לעוד שר, ללא צורך.

והרוח תקום, ובטיסת מפציצות
יעברו מטסי חטוטרת.
וביום שאחרי תהיינה עדוֹת,
שהיית לשר במשרה מיותרת.

שידיך ריקות, ומפלגתך חורבה
ולא פעם נשאת עיניים
איך לוילנאי והנגבי מצאו עבודה,
וכיסא מעור צבי על ידיים.

עוד נמשך החיפוש שהתחלתם לשווא,
לשר שיגן על העורף.
ורוה"מ בשריו, הוא מצא בכליו,
עוד שר בלי תפקיד ובלי צורך.

יום שישי, 10 באוגוסט 2012

מושא של לעג

מאמר המפורסם השבוע בעיתון הארץ מספר על קשיי הכלכלה האיראנית תחת עול הסנקציות המערביות. מחירי המזון מאמירים בעשרות אחוזים, המטבע מתרסק עד רמה של 21,000 ריאל לדולר ונסחר במחצית משערו היציג הרשמי, אבטלת צעירים עומדת על כ-30% ומחירי העוף הפכו לנושא פוליטי רגיש כשזינקו פי שלושה בשנה האחרונה. רגיש עד כדי כך, מציין המאמר, שהממשלה אסרה על רשתות הטלוויזיה להציג תמונות של עוף בתכניותיהן. 


שלח משטרה וקרע משפחות.
עושק ודין הפגש יחד.
אם לא יכבדוך, יפחדו לפחות,
ושלטונך יבוסס על הפחד.
אך רודן המשדר רק ריחוק וצינה
מוטב שיאזין היטב לשיחות שיכורים.
כי היום בו הפכת למושא השנינה,
הוא היום בו הפכת מאכל לתנים.

               ---

אם לא ניתן לקנות לא בשר לא חלב
ועלויות הייבוא התייקרו שבעתיים,
אם הכלכלה קורסת על ראשו ועליו
לא נותרה בו עוצמה להעפיל לשמיים.
בכלכלה הקורסת ובבוז ציבורי,
ועם קואליציה פויליטית נפרמת תחתיו,
לא ניתן להמשיך במחקר גרעיני
הדורש משלטון את עיקר משאביו.
אם לא תֵעשה מין טעות נוראית,
אם לא יזכה מהפקר בתמיכה מן החוץ,
אם לא יתנדב האויב לספק לו כסית
בתקיפה פזיזה שתעניק לו תירוץ,

שתאחד סביבו גם את האזרח המוחה
ותשתיק הביקורת מול מטסי מפציצים,
יתכן כי סופו של העריץ הדוחה
קרוב מִשְחשבנו וימיו מתקצרים.

            ---

במקום בו אסור לדבר או למחות,
בו הדין מתעמר בשנאה,
שם עושֵה מלאכתן של מאה הפגנות
הוא הלעג המושחז בשנינה.
העריץ לא יחשוש מהפגנה או עלון,
מאופוזיציה הנרדפת בכחש.
אך כל כוחו יהיה ריק כבלון,
מול בדיחה הנאמרת בלחש.
עריצות מבוזה שאין יראים מפניה
היא מבצר שיסודותיו הוסרו בשתיקה.
ואולי התיאוקרטיה השיעית סיימה את ימיה
כשאסרה תמונות של עוף על מרקע.

            ---

הבוז שרכשנו ללוחמה כלכלית,
יתכן והיה יהיר ללא צורך.
הנה טהרן תוֹססה בתזזית
והסנקציות מערערות שלטונו של המוֹלֵך.
אם רק לא נושיט לו יד חברית
בצורת מטוסים ניבטים מן האופק.

יום שישי, 3 באוגוסט 2012

היכן אבדו שירייך

הֶלֵך מטייל באַרץ
בין אנשים ובין שדות
מתבונן ומחפש את החסד
שטמון בארץ הזאת.
הלך מטייל באַרץ
בין אנשים ובין שדות
מחפש הוא את הקסם
ששבה אנשים ואומות.

הלך מטייל בְאֶרֵץ
המכוסה בטון ואספלט
מחפש הוא את הדרך
לרקפת הצומחת בָּלְאַט.
הלך מטייל באַרץ
בהרים ובמדבר
לצד הביוב המצחין
הזורם עם הנהר.
הלך מטייל באַרץ
במדבר ובהרים,
ומרחוק לפתע רואה הוא
 את העיר שחובשת כתרים.

ירושלים ניבטת באופק,
מנצנצת בקרני הזריחה.
מבט עדין של קודש
ההלך מביט לעברה.
ירושלים ניבטת באופק,
מוקפת הרים וחורשות.
גם מתוך כבישים ואובך
העיר זורחת באלף אורות.

הלך תר בירושלים,
העיר שחוברה לה יחדיו.
מגיע עד בורות המים
וסובב על עקביו.
האם זו את, ירושלים,
שהרית ממלכות ומשיחים?
השחיתות במגדלייך,
וברחובותייך עולזים שיכורים?
הלך תר בירושלים
מחפש קדושה ונחישות,
במבט משקיף על הר הבית
ורואה רק שנאה וטפשות.
הלך תר בירושלים
ברובעים של אמונה ושלטון,
וכל מה שרואות עיניו הם
מחזות שחיתות, כפייה ועלבון.


ירושלים של כפייה
ושל בצע
ושל שחור,
להיכן אבדו שירייך,
להם הייתי ככינור?


הלך מטייל בארץ
בנחלים ובבקעות.
לא מוצא הוא את החסד
שטמון בארץ הזאת.

לא היום יבוא משיח,
ממלמל האיש לעצמו.
לא עד אשר יצעד קדימה
מנהיג שיעורר את עמו.

לא יראה עמך החסד -
הלך ממלמל ביגון
מביט מחמורו אחורה
ונפרד בדמעה מציון.