יום שבת, 29 בספטמבר 2012

הלילה לא נשכב לישון

הימים האחרונים היו מלאים באירועים, שכל אחד מהם היה יכול לספק נושא מוצלח לטור. אך אל מולם עומד איתן יום הכיפורים, ולכבודו ולכבוד הזכרונות שהוא מביא איתו, נדמה שיש מקום לפרסם שוב את השיר הזה, שנכתב לראשונה ביום הזכרון 2005.

הלילה לא נשכב לישון.
ואם נשכב, לא נישן.
ואם נישן, לא נחלום.
ואם נחלום - אוי לנו, 
אילו חלומות נחלום.

הלילה יחלפו במוחנו
רק מראות היום שחלף
מראות פיצוצים
ושריפות
מראות חברים שאינם עוד איתנו

הלילה יחלפו מול עינינו המבקשות למות
פניהם של כל אלו שבקשתם זו
נתמלאה.
הלילה יהדהדו באוזנינו
בקשותיהם האחרות,
הצנועות יותר,
נלחשות בקול ניחר מגרונות
יבשים.

הלילה,
 אם רק נישן,
נחייה מחדש את אותם רגעים נוראיים,
בוהקים,
של אבידה.

הלילה לא נשכב לישון.
לא נעז.


יום שבת, 15 בספטמבר 2012

אלי ישי נחלץ לעזרה

אלי ישי: "אני פעלתי להצלת המפעל הציוני" מן החדשות, ישראל היום

לאלי ישי, במופתים ואותות,
האיש שחתום על אלף זוועות,
שגרש ילדים וכָּלַא ילדות
שמכתים את כבודה של הארץ הזאת,
יש הגנה חדשה לתפקוד בריוני - 
הוא פעל "להצלת המפעל הציוני"
            ---
מספרים סיפור על שלושה נוודים
שהלכו ברחובות והלכו בשבילים
האחד איש ישר ושקט ונעים
השני איש גדול, כולו גוף ושרירים
השלישי לא היה חברם של השניים
רק צעד ליד בשעת ארוחת צהריים.

ארוחת צהריים היא עניין רציני
במיוחד לנוודים שאופיים תמהוני
לכן אז חשד האיש השני
שהזר יבקש לנגוס ממאכל חיוני
הפשיל הוא מיד שרווליו בגבורה
ויצא להגן על הצֵידָה השמורה.

הפליא הגברתן את מכותיו בנווד
השליכו באוויר ושבר לו גם יד
הקפיד לא לתת לוֹ וְלוּ ביס אחד
וגרשו מן הדרך שיילך לו לבד
      גרשו מן הדרך בבושת פנים
      ולא נתן לו שהות לארוז חפצים

הביט חברו בבריון המגודל
הביט לצדדים סביב עיר וקהל
שעומד פעור פיות ובוהה מבוהל
בָּחרפה בה הכו את מוכי הגורל
איך הם מַפנים את גבם בכתפיים שלובות,
איך כבר לא יזכו לסיוע מבני העיר הזאת.

לנוודים ניכור הוא סיכון רציני -
הם חיים על טוב לב של גורם חיצוני
בסיוע חוץ או על מצב מדיני
בטיפול של זרים באיום גרעיני.
רצון טוב הוא לחם חוקם של השניים
הוא חשוב מזהב ויקר שבעתיים.

הביט הנווד הקטן בגדול
הביט בצֵידָה שרצה לאכול
ושאל חברו, בצער גדול,
למה גרשת את הזר אל השכול?
"פעלתי," אז בקול עמוק הוא אמר,
"להצלת חברי השקט, הנעים וישר."
            ---
צו השעה לציונים בארצנו
לקרוא אל השר שמגן פה עלינו,
להביט בזוועות שהוא עושה כאן בשמנו,
ולומר - 'לא תודה, נסתדר בעצמנו.'
זהו צו התבונה וצו הכבוד, 
ואוי אם נמשיך עם הגנה שכזאת.

            היום צו הכבוד וצו התבונה
            הוא לנופף לישי בתנועה מגונה.

יום שישי, 7 בספטמבר 2012

ללא רועה

ראש ממשלה, כמו ילד בן שש,
משחק משחקים עם שריו.
מי הדליף, מי הרעיש, מי העז למשש,
מי ייבדק בגלאי לשקריו.
מי יצעק בחוזקה, מי יצעק בשבילי,
מי יערוך ראיון של שבחים.
וכעדר המהלך בלי רועה בשבילים,
מדינה נסחפת למראות גיחוכים.

יאנה גוֹרֵלִיק ממתינה בכלאה,
כלא צבאי המוקף חיילים,
מפני שהוריה עזבו כשהייתה עוד ילדה
ושכחו למלא הטפסים.
אישה בת שלושים, שנחתה לביקור,
ומיד קצינים נבונים
הצעידו אותה לבית כלא סגור
ועל ידיה הידקו אזיקים.

בגבול הדרומי, על אדמת ישראל,
עשרים אנשים התענו מצמא,
והוראה ניתנה, קבל מולדת ואל,
'לא להאכיל, ולהשקות במשורה'.
רופאים שהגיעו, מיומזתם שלהם,
להאכיל ולהציע טיפול,
לא הורשו לעבור ומימיותיהם עליהם,
ולא הורשו להגיע לגבול.

וכשהתערבו לבסוף שרי ממשלה
כשהזמן התקצר ועבר
שמונה עשר גברים הושבו בשלילה
ונשלחו חזרה למדבר.


כעדר המהלך בלי רועה בשבילים
כספינה מפליגה בלי מצפן
ראש ממשלה מתעסק במשחקי ילדים
ומתגרה בנשיא מכהן.
חבר שריו, כנמלים נפחדות,
מתרוצצים במקום בלי כיוון.
והם מפקירים מדינה בזרמי שטפונות
להיסחף בלי קברניט על סיפון.

עם ראש ממשלה שמסרב להנהיג,
שמשחק משחקי ילדים,
מדינה הופקרה ללא קול או נציג,
נסחפת נטושה בזרמים.
כעדר כבשים הממתין לרועה
כמלחים הקוראים 'רב חובל!'
כפעוט המחפש את הוריו בשדה
כך עומד, כאלמן, ישראל.