יום שישי, 20 ביולי 2012

בין שני פיגועי התאבדות

השבוע חזינו בשני פיגועי מתאבדים
שבחרו במוות מטורף אך נחוש
האחד נתן את חייו לפגיעה בחיים
השני התאבד על חומות הייאוש.

שניהם בחרו בלהבות מאכלות
כהספד שיהלל מותם.
זה נשרף על מזבַּח משטמות
האחר, על מזבֵּחַ העם.

האחד איש דתי, שוודי או לא,
שיצא להכות בכופרים.
שני איש עסקים שאיתרע מזלו
ונקבר בחובות קטנטנים.

השבוע חזינו בשני פיגועי מתאבדים
שבחרו במוות מטורף אך נחוש.
האחד במותו תקף החיים,
השני התאבד על חומות הייאוש.

הראשון מינה עצמו כמלאך נקמות,
כאראל עצמאי של שנאה.
וניפץ את ראשו על תל הדמעות
בתקיפה אכזרית ומגונה.

השני יצא כדון קישוט ללא חַת
לעקור הרים ממקומם.
והוא הביט בהרים שהחזירו מבט,
וביודעין - התלקח מולם.

ומוסר ההשכל, חבריי, סגרירי -
כי הדמיון עולה עוד שלב.
שניהם במותם לא יכלו להרים,
ושניהם, אולי, מתו לשווא.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה